הצהרת בלפור
הצהרת תמיכה של ממשלת בריטניה בהקמת בית לאומי יהודי בארץ-ישראל, שנשלחה ב-2 בנובמבר 1917 במכתב משר החוץ הבריטי ארתור ג'יימס בלפור אל לורד ליונל רוטשילד, מראשי הקהילה היהודית באנגליה.
נוסח ההצהרה: "ממשלת הוד מלכותו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ-ישראל ותשתדל במיטב מאמציה להקל על השגת מטרה זו, בתנאי ברור שלא ייעשה שום דבר העלול לפגוע בזכויותיהן האזרחיות והדתיות של עדות לא-יהודיות בארץ-ישראל או בזכויותיהם ובמעמדם המדיני של יהודים בכל ארץ אחרת".
הרקע להצהרה: עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ניסו מנהיגי התנועה הציונית, ובהם ד"ר חיים ויצמן ונחום סוקולוב, לגייס את בריטניה לקדם את רעיון הקמת המדינה היהודית בארץ-ישראל. בריטניה התכוונה לכבוש את ארץ-ישראל במהלך המלחמה וכך להבטיח את שליטתה בצפון תעלת סואץ. בריטניה מצדה קיוותה באמצעות ההצהרה לעורר את יהודי ארצות-הברית לתמוך במאמץ המלחמה של האמריקנים ולגייס את תמיכת יהודי רוסיה בהמשך המלחמה עם גרמניה.
הצהרת בלפור עוררה את התנועה הלאומית הערבית למאבק על השליטה בארץ-ישראל. אמנם ההצהרה התנתה את הקמת הבית הלאומי ליהודים בהימנעות מפגיעה במעמדם ובזכויותיהם של הערבים תושבי הארץ, אולם אלה פירשו את החלטת בריטניה להפריד בין ארץ-ישראל המערבית למזרחית ולהקים את אמירות עבר הירדן בשטח שממזרח לנהר הירדן כעדות לכוונת הבריטים להקים מדינה יהודית בלבד בחלקה המערבי של הארץ. גם יהודים לא מעטים התנגדו להחלטה משום שקרעה מארץ-ישראל ההיסטורית יותר משני-שלישים משטחה.
ההצהרה היא ציון דרך בתולדות התנועה הציונית, שכן בפעם הראשונה מאז ייסודה עלה בידה להשיג את תמיכתה של אחת המעצמות הגדולות. יתר על כן, בריטניה התכוונה לכבוש את ארץ-ישראל מידי הטורקים, וכך היה ביכולתה לפעול להקמת ישות יהודית מדינית בארץ-ישראל. הצהרת בלפור נכללה בכתב המנדט על ארץ-ישראל, שנמסר לבריטניה בוועידת סן-רמו ב-1920 ואושר במועצת חבר הלאומים ב-24 ביולי 1922.
|
© כל הזכויות שמורות, 2007, מדינת ישראל
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il
|
|
|
|
