חוקי יסוד
 

חוק-יסוד: חופש העיסוק

חופש העיסוק
1. כול אזרח או תושב של המדינה זכאי לעסוק בכול עיסוק, מיקצוע או מישלח יד; אין מגבילים זכות זו אלא בחוק, לתכלית ראויה ומטעמים של טובת הכלל.
טעמים לרישוי
2. היה עיסוק מותנה בקבלת רישיון, לא תישלל הזכות לרישיון אלא על פי חוק ומטעמים של ביטחון המדינה, תקנת הציבור, שלום הציבור ובריאותו, בטיחות, איכות הסביבה או הגנה על המוסד הציבורי.
תחולה
3. כול רשות מרשויות השילטון חייבת לכבד את חופש העיסוק של כול אזרח או תושב.
יציבות החוק
4. אין בכוחן של תקנות שעת חירום לשנות חוק-יסוד זה, להפקיע זמנית את תוקפו או ליקבוע בו תנאים.
נוקשות החוק
5. אין לשנות חוק-יסוד זה אלא בחוק-יסוד שניתקבל ברוב של חבריי הכנסת.
נוקשות החוק
6. הוראות חיקוק שהיו בתוקף ערב תחילתו של חוק-יסוד זה, והן עומדות בסתירה להוראותיו, יעמדו בתוקפן עד תום שנתיים מיום תחילתו של חוק-יסוד זה; ואולם פירושן של ההוראות האמורות ייעשה ברוח הוראות חוק-יסוד זה.


חיים הרצוג
נשיא המדינה


יצחק שמיר
ראש הממשלה
דב שילנסקי
יושב ראש הכנסת

פג תוקפו של חוק יסוד: חופש העיסוק מס"ח התשנ"ב 1387, מתאריך ה- 12 במרץ 1992.
חוק זה הוחלף על ידיי חוק יסוד: חופש העיסוק התשנ"ד.



© כל הזכויות שמורות, 2002, מדינת ישראל
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il