למחרת ההחלטה הותקף אוטובוס יהודי ליד לוד, ושבעה מנוסעיו נהרגו. אלה היו היריות הראשונות במלחמת העצמאות.

בארבעת חודשי המלחמה הראשונים היה היישוב בעמדת התגוננות וספג אבדות כבדות בנפש וברכוש ( ההתקפה על המרכז המסחרי בירושלים, נפילת הל"ה בדרכם מירושלים לגוש עציון, משאיות התופת בירושלים, פגיעות בשיירות נבי דניאל ויחיעם ועוד); אט אט נהדפו ההתקפות על היישובים היהודיים , וכוחות המגן גדלו והתעצמו.

באפריל 1948, לקראת סיום השלטון המנדטורי בארץ , החלו הכוחות היהודיים להיערך להתקפה. הבעיה הבוערת הייתה פריצת הדרך לירושלים, ולשם כך תוכנן מבצע נחשון. מבצע נחשון סימל פתיחת שלב חדש במלחמה - נטילת היוזמה בידי הכוח היהודי וראשית הפעלתו במתכונת של צבא סדיר. במקביל למבצע "נחשון" נהדפו התקפות של "צבא ההצלה" של הפלסטינאים בפיקודו של קאווקג'י על משמר העמק ורמת יוחנן. בסדרה של פעולות יזומות הצליחו יחידות ה"הגנה" להשתלט על הערים המעורבות טבריה, חיפה וצפת.

ב-14 במאי אחר-הצהריים ערב צאת הבריטים מהארץ, הכריז דוד בן-גוריון על הקמת מדינת ישראל.

ב-15.5.1948 פלשו לארץ צבאות ערב: מדרום-מצרים, מצפון-לבנון וסוריה וממזרח-עבר הירדן ועיראק. ב-26 במאי נתקבלה פקודה להקמת צה"ל. הלגיון הערבי תקף את הרובע היהודי שבעיר העתיקה וכבש אותו לאחר התנגדות שארכה כשבועיים ימיים. המאמצים החוזרים ונשנים לפרוץ את הדרך לירושלים עלו בתוהו, עד שהוכשרה דרך עקיפה בהרי ירושלים, "דרך בורמה", שאפשרה את חידוש הקשר עם ירושלים.

מה-11 ביוני עד ה-9 ביולי כפתה עצרת האו"ם על הצדדים הלוחמים, הפוגה. במהלך פרק זמן זה מונה כמתווך מטעם האו"ם הרוזן השוודי, ברנדוט על מנת שיפעל להפסקת האש ויסייע במציאת פתרון לשלום.

ההפוגה השניה, הוכרזה ב-19 ביולי. הפוגה זו נכפתה על הצדדים מכוח קריאה של מועצת הביטחון, שקראה לצדדים להיכנס למו"מ על שביתת נשק ועד אז לשמור על ההפוגה. מדינות ערב לא נענו לקריאה זו. ההפוגה שנכפתה השאירה את המצב ללא הכרעה במלחמה- מצב לא נוח מבחינתה של ישראל. צבאות ערב היו עדיין בתחום ישראל; הסדר מדיני לא נראה בטווח מיידי וההפוגה לא אפשרה מבצעי הכרעה צבאיים. בתקופה זו לא התנהלה לחימה רצופה, אך נערכו מספר מבצעים.

מבצע יואב - נערך באוקטובר, מטרתו הייתה לפרוץ את הדרך אל הנגב, שהיה מנותק ע"י המערך המצרי בקו מג'דל- בית ג'וברין.

מבצע חירם - נערך ימים ספורים לאחר מבצע יואב. במהלך מבצע זה השתלטו כוחותינו על הגליל העליון עד גבול לבנון וכוחות קאוקג'י סולקו מישראל. במהלך חודש נובמבר ניסו המצרים להרחיב את אחיזתם מרצועת עזה מזרחה. כדי לבלום ניסיונות אלה נערך בראשית דצמבר מבצע אסף , שבמהלכו נכבשו שורה של משלטים, נהדפו התקפות נגד מצריות וסוכל האיום המצרי על הנגב המערבי. בינתיים התמשכה ההפוגה, כשהפעילות המדינית אינה מצליחה להביא את מדינות ערב אל שולחן המו"מ וברקע מרחפת תכנית המתווך ברנדוט שהציע לנתק את הנגב מישראל ובתמורה לכלול בתחומיה את הגליל. מצב זה חייב מבצע צבאי נוסף כדי להשיג מטרות מדיניות , לסלק את האיום לניתוק הנגב מישראל ולאלץ את המצרים לפתוח בשיחות שביתת-נשק . לשם כך נועד מבצע חורב , שמטרותיו הצבאיות היו למגר את הצבא המצרי ולסלקו מתחומי ישראל.

ב-6 בינואר 1949 הודיעה מצרים על הסכמתה לפתוח במו"מ עם ישראל. למחרת פסקה האש בחזית הדרום.

ב-13 לינואר נפתחו ברודוס שיחות שביתת הנשק עם מצרים. ההסכם עם מצרים נחתם ב-24.2.49, וב-23.3.49 נחתם ההסכם עם לבנון. ב-4.3.49 החל המו"מ עם ירדן. הירדנים טענו לשליטה על הנגב הדרומי, מבצע עובדה , שנערך בין ה-6 ל-10 במרס, נועד לקבוע את עובדת שליטתה של ישראל בחבל ארץ זה. הכוחות התקדמו לעבר אילת בשני צירים, לאורך הנגב ובערבה. ההסכם עם ירדן נחתם ב-3.4.49. המו"מ עם סוריה החל ב- 5.4.49, וההסכם עמה נחתם ב-20.7.49.

עם חתימת ההסכם עם סוריה באה מלחמת העצמאות אל סיומה.