הכנסת השלוש-עשרה

23.6.1992 - 29.5.1996
כ"ב בסיוון תשנ"ב- י"ד בסיוון תשנ"ו

הארועים המרכזיים בעת כהונת הכנסת השלוש-עשרה היו, החתימה על הסכמים עם הפלשתינאים ועל חוזה שלום עם ירדן, ורצח ראש הממשלה, יצחק רבין.
החתימה על הסכם השלום ישראל-ירדן: רוה"מ יצחק רבין והמלך חוסיין בבית גבריאל, 10.11.1994.	לחיצת היד: יצחק רבין ויאסר ערפאת עם הנשיא ביל קלינטון בתווך, 13.9.1993.
לאחר הבחירות הוקמה ממשלה בראשות העבודה, וזו שינתה את כיוון תהליך השלום שהחלה בו הממשלה הקודמת לאחר ועידת-מדריד. לאחר גירושם של למעלה מ-400 פעילי חמאס והג'יהאד האסלאמי ללבנון, בדצמבר 1992, ובעקבות הקפאון בשיחות וושינגטון, פתחה ישראל במשא-ומתן סודי עם אש"ף בנורווגיה. ב-13 בספטמבר 1993 נחתמה הצהרת העקרונות (אוסלו I )בדבר הכרה הדדית בין ישראל לאש"ף, יציאת ישראל מעזה ומיריחו והקמתה של רשות פלשתינית. ההסכם עורר מחלוקת בעם ובכנסת, אך בהצבעה על הצעת אי-אמון בממשלה, שהובאה על רקע ההסכם ב-23 בספטמבר 1993, הצביעו 61 חברי כנסת נגד ההצעה ו-50 בעדה, כאשר שמונה נמנעו ואחד נעדר. הסכם נוסף (אוסלו II ) נחתם בין ישראל לפלשתינאים בטאבה, ב-27 בספטמבר 1995, ולפיו הסכימה ישראל לצאת מהערים ביהודה ובשומרון ומאזורים נוספים, והוסכם על קיום בחירות לרשות הפלשתינית. על רקע הסכם טאבה פרץ בישראל גל של הפגנות, בחלקן אלימות, נגד הממשלה ומדיניותה. בתום הפגנת נגד, של תומכי תהליך השלום, שנערכה בכיכר מלכי ישראל בתל-אביב, נרצח ראש הממשלה, יצחק רבין, בידי יגאל עמיר, מתנקש יהודי שפעל על דעת עצמו. האירוע גרם לזעזוע עמוק במדינה, ורק מעטים נמנעו מלגנות אותו בחריפות.
מנהיג האופוזיציה: חה"כ בנימין נתניהו, בעת הדיון על הסכם הצהרת העקרונות עם אש"ף, 21.9.1993.	רוה"מ יצחק רבין עם חברים מהקואליציה במהלך הדיון על הסכם העקרונות עם אש"ף, 21.9.1993.
הגידול במספר הנפגעים מפעולות טרור שבוצעו על-ידי החמאס והג'יהאד האסלאמי בעקבות החתימה על ההסכמים השונים בין ישראל לפלשתינאים, עלה לעתים תכופות לדיון במליאת הכנסת על-ידי האופוזיציה, ובעיקר בעקבות גל הפיגועים במרס 1996. הסכם השלום בין ישראל לירדן, שכמעט שלא עורר כל מחלוקת, נחתם בערבה ב-26 באוקטובר 1994. ההסכם אושר על-ידי הכנסת יום לפני החתימה ברוב של 105 בעד, שלושה נגד ושישה נמנעים. נושא עתיד רמת-הגולן היה אף הוא במוקד הוויכוח הציבורי, אף-על-פי שלא הושגה התקדמות כלשהי במשא-ומתן עם סוריה. על רקע נכונותה של מפלגת העבודה לפנות את הגולן במסגרת הסכם שלום עם סוריה, פרשו שניים מחברי הכנסת שלה, אביגדור קהלני ועמנואל זיסמן, והקימו את סיעת הדרך השלישית.
הפיגוע באוטובוס מס, 5 בתל-אביב, 19.10.1994.
על רקע המהפך בהסתדרות, בעקבות הבחירות שהתקיימו בה במאי 1994, חוקקה הכנסת, לאחר שנים של ניסיונות כושלים, חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שבין היתר ביטל את הזיקה בין ההסתדרות לבין קופת החולים הכללית. מבין הנושאים הכלכליים שבהם עסקה הכנסת בהרחבה היו: נושא הפרטת החברות הממשלתיות ומכירת הבנקים על-ידי הממשלה, והכוונה להטיל מס על הבורסה בתחילת 1995. מה שייחד את הדיונים על חוק התקציב בתקופת כהונת הכנסת השלוש-עשרה היו הפיליבסטרים שהונהגו על-ידי חברי האופוזיציה, כאשר בדיון על התקציב לשנת 1993 דיבר חבר הכנסת מיכאל איתן במשך למעלה מעשר שעות רצופות. האירועים הדרמטיים שנדונו בכנסת היו: הטבח במערת המכפלה, שביצע הד"ר ברוך גולדשטיין, ופרשת הרב עוזי משולם, שפתחה מחדש את נושא ילדי תימן שנעלמו בשנות המדינה הראשונות, והביאה להקמתה של ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת הנושא.
יום הולדת לכנסת: חה"כ שילנסקי מהליכוד וחה"כ זאבי ממולדת בנטיעות ט"ו בשבט תשנ"ה.
הכנסת השלוש-עשרה עסקה בהרחבה - הן בועדות והן במליאה - בנושא האלימות במשפחה ובין בני נוער וכן במעמד האשה. הנהגת הבחירות המקדימות (פריימריס) במפלגות הגדולות שינתה במידה מסוימת את דפוסי ההתנהגות של חברי הכנסת.
חוקים חשובים שנחקקו (למעט חוקי תקציב ומיסוי): חוק הרשות לפיתוח הגליל, התשנ"ג-1993; חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994; חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשמ"ד-1994; חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994; חוק הכינרת, התשנ"ד-1994; חוק יישום ההסכם בדבר רצועת-עזה ואזור יריחו, התשנ"ד-1994; חוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995; חוק בית-המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995; חוק תגמולים לחסידי אומות העולם, התשנ"ה-1995.