 |
אודות הסיעות בכנסת |
 |
מבוא
חברי הכנסת פועלים בכנסת במסגרת סיעות או כחברי כנסת יחידים. בעת פתיחת המושב הראשון של כל כנסת מספר הסיעות הוא כמספר הרשימות שהשתתפו בבחירות ונבחרו.
במהלך כהונת הכנסת סיעות עשויות להתפצל או להתאחד. מרבית עבודת הכנסת מתנהלת על בסיס סיעתי. בכל עת מכהנים בכנסת 120 חברים, אם כי תאורטית יכול להיווצר מצב נדיר, שבו המספר קטן יותר.
כל חברי הכנסת חברים בסיעות, אלא אם אישרה ועדת הכנסת לחבר הכנסת לפרוש מסיעתו ולקבל מעמד של חבר כנסת יחיד. השתתפות חברי כנסת בחלק מהדיונים במליאה, הצעותיהם לחוקים ולסדר-היום והשתתפותם בוועדות מתקיימים על-פי-רוב על בסיס סיעתי ולפי מפתח המבוסס על מספר החברים בסיעותיהם. נשיאות הכנסת נבחרת אף היא על-פי מפתח ייצוגי של סיעות הקואליציה וסיעות האופוזיציה. הסיעות נוטות להטיל על חבריהן משמעת סיעתית בנושאים החשובים להן.
הגדרתן
סיעה מוגדרת בחוק כ:
 |
מפלגה שהגישה בבחירות לכנסת רשימת מועמדים כסיעה של הכנסת הקודמת, והיא מיוצגת
בכנסת לפחות על-ידי נציג אחד;
|
 |
מפלגה שוועדת הכנסת הכירה בנציגה או בנציגיה בכנסת כסיעה;
|
 |
צירוף של שתי מפלגות או יותר המקיימות בכנסת סיעה אחת. בפועל יכולה להיות בכנסת סיעה שאינה מפלגה, כאשר היא תולדה של פיצול או פרישה מסיעה קיימת והוכרה כסיעה על-ידי ועדת הכנסת, אך לא נרשמה כמפלגה אצל רשם המפלגות. שמה של הסיעה אינו בהכרח זהה לשם הרשימה בבחירות (למשל, באמצע כהונת הכנסת השלישית שינתה סיעת החזית הדתית הלאומית את שמה למפד"ל, אך עד הבחירות לכנסת האחת-עשרה המשיכה המפד"ל להתמודד בבחירות בשמה הקודם).
|
מספר הסיעות
שיטת הבחירות הנהוגה בישראל והיכולת של חברי כנסת להתפלג או לפרוש מסיעותיהם במהלך
כהונת הכנסת, גורמות לריבוי סיעות בכנסת. חוץ מתקופה של כמה חודשים בסוף כהונת הכנסת
השביעית, כשקמה סיעת המערך, שכללה את מפלגת העבודה ומפ"ם, לא הייתה סיעה אחת שהיה לה רוב
בכנסת. מכיוון שעל-פי שיטת הממשל הפרלמנטרית שהייתה נהוגה בישראל עד הכנסת השלוש-עשרה
הממשלה הייתה חייבת לזכות באמון הכנסת (כלומר, בתמיכה של לפחות 61 מחבריה), והחל מהכנסת
הארבע-עשרה יכולים 61 חברי כנסת להפיל את הממשלה, כל ממשלות ישראל מאז הקמתה היו
קואליציות.
מספר הסיעות הגדול ביותר בכנסת היה בכנסת התשיעית, שהתחילה את דרכה עם 13 סיעות וסיימה עם
20 סיעות וארבעה חברי כנסת יחידים. בתחילת הכנסת השלוש-עשרה היו בכנסת 10 סיעות, ובסופה - 16
סיעות וארבעה חברי כנסת יחידים. רק בכנסות השניה והשלישית נשאר מספר הסיעות
כפי שהיה בעת הבחרן.
הקמתן של סיעות חדשות במהלך כהונת הכנסת
במהלך כהונת הכנסת יכולות להיווצר סיעות חדשות כתוצאה מפילוג של סיעות קיימות (למשל, הפילוג
של יעוד מצומת, של הדרך השלישית מהעבודה ושל גשר מהליכוד במהלך הכנסת השלוש-עשרה), או
מאיחוד של סיעות קיימות (למשל, הקמתה של מרצ מאיחודן של ר"ץ, מפ"ם ושינוי במהלך בכנסת
השתים-עשרה). לפי כללים שנקבעו בחוק הבחירות לכנסת ולראש הממשלה כפי שתוקן בשנת ,1990
הוגבלה יכולת ההתפלגות של סיעות קיימות.
לכל כנסת נבחרים 120 חברי כנסת מטעם הרשימות המשתתפות בבחירות. אם חבר כנסת נפטר או מתפטר
מחברותו בכנסת, ייכנס במקומו הבא ברשימת המועמדים שאותה הציגה הרשימה שבמסגרתה נבחר.
התופעה נקראת "חילופי גברי." בכל הכנסות עד כה, לא קרה ש-120 חברי הכנסת שנבחרו הם גם אלה
שנשארו בה בתום תקופת כהונתה.
|
