מבוא
חד"ש תתמודד בבחירות לכנסת ה-‎16, שייערכו ב-‎28 בינואר ‎2003, כתנועה יהודית-ערבית בעלת נסיון עשיר בשדה המאבק המדיני והחברתי. לחד"ש שותפים המפלגה הקומוניסטית הישראלית, חזיתות מקומיות, חוגי ציבור ואישים יהודים וערבים.

חד"ש היא התנועה העקבית ביותר בהגנה על עקרונות השלום הצודק, על האינטרסים של העובדים, ושל האוכלוסיה הערבית. חד"ש פועלת בשיטתיות לאחדות מאבק, ולכן אנו קוראים לכל אלה המסכימים עם עקרונות חד"ש, יהודים וערבים, ליטול חלק בפעילותה ובמאבקה.

בבחירות הקרובות לכנסת מוטלת עלינו אחריות גורלית: להציל את שני עמי הארץ משלטון שרון, המחסל את תהליך השלום, מפר הסכמים עליהם חתם, מעמיק את האפליה של האוכלוסיה הערבית, מפנה תקציבים גדלים להתנחלויות, מגדיל את האבטלה והורס את שירותי הבריאות, ומשליט נורמות שלטון פסולות. ממשלת שרון האיצה את ההפרטה והחריפה את העוני והמצוקה החברתית בישראל.

בתקופה שמאז הבחירות לכנסת ה-‎15 בשנת ‎1999, חד"ש ניהלה מערכות פוליטיות וחברתיות, אשר ביססו את מעמדה כשמאל העיקרי והעקבי בישראל, כשמאל מדיני וחברתי. חד"ש השיגה השגים ראויים לציון בבחירות להסתדרות ולוועדי הסטודנטים הערביים, מילאה תפקיד חשוב במאבק נגד האבטלה, לפתרון מצוקת הדיור ולסגירת פערים בתקציבי הרשויות המקומיות. בבחירות לרשויות המקומיות שמרה חד"ש על עיקר כוחה ועל מעמדה ככוח הפוליטי המוביל בקרב האוכלוסיה הערבית.

חד"ש מטפחת שיתוף פעולה המבוסס על מצע משותף ועל נורמות של כבוד הדדי, שותפות יהודית-ערבית וקיום התחייבויות. כל ברית נבחנת ביישומה בפעולה היומיומית למען קידום השלום, השיוויון וזכויות העובדים, המיעוט הערבי והנשים.

בבחירות הבאות חיוני למנוע בזבוז קולות של שוחרי השלום, יהודים וערבים. חד"ש, שמילאה תפקיד פוליטי מהותי בהיותה גוש חוסם ליכוד - תנהג כך גם בעתיד.חד"ש תתייצב נגד כל ממשלת ימין או ממשלת ,אחדות לאומית", ונגד המפלגות הדוגלות בטרנספר ובנישול העם הפלסטיני ממולדתו.

חד"ש דבקה בדרכה ובמצעה שעמדו במבחן. נמשיך לפעול לשלום קבע, המבוסס על כינון מדינה פלסטינית, שבירתה ירושלים המזרחית, בצד מדינת ישראל; להגנת זכויות העובדים ולמען עבודה למובטלים; להצלת שירותי החינוך והבריאות; לשיוויון האשה; ולשמירת הסביבה.

אנו מדגישים שישראל לא תוכל להיות מדינה דמוקרטית, אם תימשך מדיניות האפליה הלאומית כלפי האוכלוסיה הערבית-פלסטינית בישראל. שיוויון לאומי ואזרחי הוא זכותו הבלתי-מעורערת של המיעוט הלאומי הערבי בישראל, המבוססת על זכותו לצדק במולדתו.

עמדות חד"ש ומאבקה רב-השנים תרמו רבות לשינויים בעמדות הציבור הישראלי בשאלות השלום והשוויון. חיזוק חד"ש הוא חיזוק הכוח העקבי, הלוחם ומרחיק הראות, המשרת נאמנה את האינטרסים האמיתיים של שני העמים, הישראלי והפלסטיני.

חד"ש מציעה חלופה מדינית וחברתית במסגרת יהודית-ערבית איתנה שעמדה במבחן, אשר מתווה את הדרך הנכונה לשלום צודק, כולל ויציב, לשוויון מלא ולהתקדמות לקראת חברה של צדק חברתי, שבמרכזה - הדאגה לאדם, לתנאי חייו, לסביבתו ולעתידו.
א. להשגת שלום ישראלי-פלסטיני וישראלי-ערבי צודק, כולל ויציב
הנושא העיקרי של המאבק לשלום הוא עיצובו של הסדר הקבע הישראלי-פלסטיני. שרון ומפלגות הקואליציה בראשותו (וגם חלק ממפלגת העבודה) סוברים שדי לתת לפלסטינים כאילו-מדינה, שתותיר את מרבית ההתנחלויות במקומן ותפקיע מידי הפלסטינים את זכותם לעצמאות לאומית, לרבות ניהול מדיניות החוץ והבטחון. אנו שוללים גישה זו מכל וכל.

השלום הצודק, הכולל והיציב חייב להתבסס על כיבוד זכויות כל העמים והמדינות

באזורנו, לרבות ישראל והעם הפלסטיני, על יסוד החלטות עצרת האו"ם ומועצת הבטחון.


יסודות השלום הם:
‎1. פינוי כל ההתנחלויות ונסיגת ישראל מכל השטחים הפלסטיניים שנכבשו מאז מלחמת יוני - ‎1967 מכל שטחי הגדה והרצועה ומירושלים המזרחית.

‎2. העם הערבי הפלסטיני יממש את זכותו להקמת מדינתו העצמאית הריבונית בגדה המערבית, ברצועת עזה ובירושלים המזרחית, בצד מדינת ישראל. קווי ה-‎4 ביוני ‎1967 יהיו גבולות השלום המוכרים והבטוחים בין מדינת ישראל לבין המדינה הפלסטינית.

‎3. במסגרת הסכם השלום הקבוע והיציב, תוכר ירושלים המערבית כבירת מדינת ישראל וירושלים המזרחית - כבירת פלסטין העצמאית. ההסכמים יבטיחו שיתוף פעולה בין שתי הבירות, גישה חופשית למקומות הקדושים, תנועה חופשית בין שני חלקי העיר.

‎4. יובטח פתרון צודק לבעיית הפליטים הפלסטיניים, בהתאם להחלטות האו"ם (המכירות בזכותם לבחור בין שיבה למולדתם לבין קבלת פיצויים) ובמסגרת המשא-ומתן.

‎5. כינון שלום עם סוריה על בסיס החזרת רמת הגולן לסוריה.

‎6. הסדרי השלום יעוגנו בהסכמים בין מדינות, אשר יהוו את הבסיס החוקי לחיים חופשיים מאיום ומשימוש בכוח, לדו-קיום בשלום ביניהן ולאי-התערבות של מדינה אחת בעניינים הפנימיים של מדינה אחרת. הסכמי השלום יכללו ערובות לביטחון כל המדינות באיזור ולאי-ערעור על גבולותיהם המוכרים והמוסכמים.

שלום ישראלי-ערבי כולל יפתח אתה דרך להסכמים נוספים, מתוך רצון חופשי, בין מדינת ישראל לבין המדינה הפלסטינית העצמאית ומדינות ערביות אחרות בנושאים שונים, לרבות כלכליים, שיש בהם אינטרס משותף.


חד"ש תיאבק:
להוצאת צה"ל מכל שטחי ;‎A לביצוע ההסכמים החתומים בין ישראל לרשות הפלסטינית; לניהול רציני, אחראי ומהיר של המו"מ על הסדר הקבע, המבטיח את נסיגת ישראל מכל השטחים הכבושים ואת הקמת המדינה הפלסטינית העצמאית בצד ישראל; לשיחרור כל האסירים הפוליטיים הפלסטיניים; לפירוק כל ההתנחלויות שהוקמו בשטחים הפלסטיניים הכבושים, לרבות בירושלים המזרחית; להפסקת הריסת הבתים והפקעת קרקעות פלסטיניות; לשים קץ למדיניות הסגר הכלכלי, המרעיב את העם הפלסטיני והמנוצל למטרות סחטנות פוליטית כלפי הרשות הפלסטינית; לסיכול התוכניות התוקפניות של ארצות-הברית באזור, לרבות המלחמה המתוכננת נגד עירק; לביטול ההסכם האסטרטגי בין ישראל לארה"ב ולנקיטת מדיניות חוץ עצמאית על-ידי ישראל; לסיכול התוכנית האמריקאית, המתואמת עם ישראל, בדבר הקמת צירים צבאיים אסטרטגיים במזרח-התיכון, ובמקום זאת - להקמת מערכת אזורית חדשה במזרח-התיכון, אשר תתבסס על שוויון ושיתוף פעולה מועיל אהדדי, ואשר תשרת את האינטרסים האמיתיים של כל מדינות ועמי הזור, ללא יוצא מן הכלל.

ב. הגנה על ענייני העובדים וזכויותיהם
‎1. קביעת סדר עדיפויות חדש, החותר למציאות של צדק חברתי, על יסוד חלוקה צודקת של ההכנסה הלאומית; הפחתה רצינית בהוצאות הצבאיות, וביטול כל ההוצאות להתנחלויות בשטחים הכבושים; הפחתת הריבית הבנקאית עד ל-‎%3 ריבית ריאלית; הפחתת שיעורי המיסים המוטלים על העובדים והגדלת שיעורי המסים המוטלים על המעבידים, הבנקים, חברות ההון והעסקים הגדולים; הטלת מס אמת על רווחים בבורסה; ביטול כל התוכניות להפרטת חברות ממשלתיות, בנקים ושירותים ציבוריים ועירוניים; הגנה על המשק הישראלי מפני תכתיבים של חברות רב-לאומיות והגנה על הייצור המקומי מפני יבוא בתנאי היצף.

‎2. הגנה על רמת חיי העובדים ותנאי עבודתם: הבטחת עבודה לכל דורש; מאבק נגד האבטלה ונגד פיטורים מהעבודה; תשלום דמי אבטלה מלאים למובטלים החל מהיום הראשון ולמשך ‎12 חודש; חתימה על הסכם תוספת יוקר שיבטיח לשכירים פיצוי מלא (‎%100 מעליית המדד) על ההתייקרויות; אכיפת חוקי העבודה; ביטול שיטת ההעסקה באמצעות חברות כוח אדם וקבלנים; השוואת שכרם וזכויותיהם של העובדים הזרים לאלה המקובלים לגבי עובדים ישראלים ושילובם באיגודים המקצועיים; העלאת שכר המינימום ל-‎%60 מהשכר הממוצע במשק; שוויון העובד הערבי בהשגת עבודה, בשכר ובתנאים הנילווים; ביעור התופעה של שכר הנופל משכר המינימום; קיצור שבוע העבודה ל-‎35 שעות, ללא קיצוץ בשכר; אכיפת החוקים והתקנות לגבי בטיחות וגיהות בעבודה.

‎3. הגנה על הנוער העובד; ביטול אפלייתם לרעה בשכר של בני נוער עובדים; קיום קפדני של החוקים המגינים על הנוער העובד; אחריות המדינה להשכלה של י"ב כיתות לכל נערה ונער עובדים.

‎4. נגד כל פגיעה בזכויות המבוטחים בקרנות הפנסיה והגנה על עתיד קרנות הביטוח הסוציאלי; חקיקת חוק פנסיה ממלכתית על חשבון המדינה והמעבידים.

‎5. הבטחת שוויון הזדמנויות לכל, ללא אפלייה בשל מין, לאום, דת, עדה, גיל, מצב משפחתי, נטיה מינית או בשל כל סיבה אחרת.

‎6. ביטול כל החוקים והתקנות הפוגעים בזכויות העובדים ובאיגודים המקצועיים; חקיקת חוק יסוד: זכויות חברתיות.

‎7. הגנה על עצמאות המוסד לביטוח לאומי; ביטול כל ההקלות שניתנו למעבידים בתשלום דמי הביטוח הלאומי; הגדלת הקיצבות לקשישים, לנכים וליתר מעוטי הכנסה עד לרמה של ‎%35 לפחות מהשכר הממוצע.

ג. פיתוח שירותי הבריאות, החינוך, הדיור, הרווחה, התרבות והספורט
‎1. הבטחת הזכות לשירותים חברתיים, על בסיס שיוויוני, לרבות לשירותי בריאות וחינוך חינם, להשכלה, לדיור ולאיכות חיים. המדינה תישא באחריות לשירותים הציבוריים ותממן את פעילותם השוטפת ואת פיתוחם בהתאם לצורכי האוכלוסייה. פיתוח השירותים הציבוריים ייעשה תוך מניעת הפרטתם ויכלול צעדים של העדפה מתקנת.

‎2. הגנה על הרפואה הציבורית וביטול התוכניות להפרטת בתי-החולים; הנהגתו מחדש של המס המקביל, שישולם ע"י המעבידים ויהיה מיועד כולו למימון שירותי הבריאות הציבורית; מילוי קפדני של התחייבות הממשלה להשלמת המימון הדרוש ליישום חוק ביטוחו בריאות ממלכתי.
עדכון סל הבריאות בהתאם להזדקנות האוכלוסיה ולשינויים הטכנולוגיים, לרבות הכללתן של תרופות מצילות חיים חדשות; הבטחת מקומות אישפוז הולמים לכל החולים הסיעודיים וחיסול תור הממתינים; הגדלת התקציבים לגמילה מסמים; הכללת בריאות הנפש בסל הבריאות הניתן באמצעות קופות החולים; שיתוף נציגי הצרכנים בקבלת החלטות בנושא של סל הבריאות ובנושאים אחרים הנוגעים להם.

‎3. הבטחת חינוך חינם, הלכה למעשה, בכל המסגרות החינוכיות-לימודיות: ממעונות היום ועד לאוניברסיטה; חקיקת חוק זכויות הילד; ניהול מדיניות של העדפה מתקנת לקבוצות המקופחות בקרב הילדים והנוער. הגדלת התקציבים לחינוך; שיפור התנאים הפיסיים ופתרון הבטיחות בבתי-הספר; בלימת תהליכי המיסחור במערכת החינוך; ביטול ההעדפה התקציבית לבתי-ספר יחודיים; צמצום המיספר המירבי של התלמידים בכיתה ל-;‎25 יישום מלא של חוק החינוך המיוחד, כך שיעניק לכל הילדים הזקוקים לו תנאים חינוכיים ופיסיים הולמים; השלמת הפעלתו של חוק חינם מגיל ‎3 תוך ארבע שנים; שיפור מהותי בטיפול בילדים בפנימיות ובילדים קורבנות התעללות.

‎4. קביעת סל מצרכים ושירותים בסיסי, לו יהיה זכאי כל תושב, צמצום משמעותי בממדי העוני.

‎5. הבטחת חיים בכבוד לכל הקשישים, תוך סיפוק צרכיהם המיוחדים; הגדלת התקציבים לטיפול בקשישים במסגרת הקהילה, בתי אבות ובמוסדות; התשלום עבור התרופות למחלות כרוניות יהיה סמלי בלבד.

‎6. הבטחת דיור ברכישה או בשכירות לכל הזקוקים לו, ללא אפליה; החזרי ההלוואה או גובה שכר הדירה לא יעלו על ‎%20 מההכנסה נטו של המשפחה או האזרח; עדכון שוטף של ההלוואות לדיור; בניה ציבורית באמצעות חברות שיכון ציבוריות ובמחירים זולים.

‎7. הגדלה משמעותית של ההקצבות הממשלתיות לרשויות המקומיות והרחבה מהותית של סמכויותיהן. הפחתת הארנונה על דירות מגורים והפיכתה למס המותאם להכנסה ולא לשטח הדירה.

‎8. פיתוח הספורט העממי והרחבת התמיכה בספורט ההישגי, תוך השוואת התמיכה בספורט נשים לזו הניתנת לספורט גברים; הפחתה משמעותית בתשלום עבור פעילות במתנס"ים.

‎9. הגדלה משמעותית של התקציבים הממשלתיים למוסדות התרבות; עידוד הפקות מקור בתיאטרון ובקולנוע; ביצוע חוק הקולנוע; עידוד התאגדות אנשי קולנוע וטלוויזיה, במטרה להבטיח להם תנאים סוציאליים; ערוץ ,‎1 כערוץ ממלכתי, יטפח תרבות דיון והפקות מקור באיכות גבוהה, תוך יצוג הולם של כל מגוון התרבויות הקיים בישראל; הגדלת התקציבים לספריות הציבוריות.

ד. שוויון האוכלוסיה הערבית בישראל
‎1. הכרה באוכלוסייה הערבית-פלסטינית בישראל כמיעוט לאומי, לו שמורה הזכות לשוויון זכויות לאומי ואזרחי בתחום הפוליטי, החברתי והתרבותי.

‎2. הפסקת הפקעת הקרקעות הערביות, במישרין או בעקיפין, לרבות באמצעות קביעה מקפחת של שטחי השיפוט, הפוגעת בישובים ובתושבים ערבים; הפסקת מדיניות הריסת הבתים; הכרה בכל הישובים הערביים הלא-מוכרים בצפון ובנגב והקמת רשויות מקומיות בהם; מימווש זכותם של תושבי איקרית ובירעם, גאבסיה וכפרים אחרים לשוב לכפריהם; הכרה בזכויות העקורים שכפריהם נהרסו ב-;‎1948 הכרה בזכותם של ערביי הנגב להמשיך להתגורר במקומותיהם ולהקים ישובים חקלאיים; החזרתן לבעליהן של קרקעות שהופקעו "לצרכי ציבור" ולא נעשה בהן שימוש במשך שנים, או שמוצעות כעת למכירה במסגרת הפרטת אדמות המדינה.

‎3. למען תהיה ישראל מדינה המבטיחה שוויון לכל אזרחיה, תיאבק חד"ש לחקיקת חוק יסוד: שוויון האדם; לביטול האפליה והדיכוי הלאומי בכל המישורים; להבטחת שוויון מלא לאזרחים הערבים בארץ, וכדי שסמלי המדינה, לרבות הדגל וההמנון, יהלמו את העקרונות האלה; חד"ש מתנגדת לכפיית שירות לאומי, כמו גם לניסיון להיאחז בהתנגדות לכפייה כזאת כהצדקה לאפלייה.

‎4. מאבק עקבי נגד בידול עדתי באוכלוסיה הערבית בישראל; ביטול גיוס החובה המוטל על הצעירים הערבים-הדרוזים.

‎5. לניהול מדיניות של העדפה מתקנת, שתשווה את תקציבי הרשויות המקומיות הערביות לתקציבי הרשויות המקומיות היהודיות ותאיץ את סגירת הפער העצום הקיים ביניהן בתחומי הפיתוח, החינוך, הבריאות, איכות הסביבה, התיעוש, הדיור, הספורט והתרבות.

‎6. שוויון הזדמנויות ליזמים ערביים בקבלת אשראי וסיוע ממשלתי בפיתוח פרוייקטים בתעשיה, בבנין, בשירותים ועוד.

‎7. עידוד הקמת פרוייקטים לתעשייה, לתיירות בערים ובישובים הערביים והכרה בהם כבאזורי פיתוח.

‎8. עידוד התיירות ביישובים הערביים.

‎9. העברת רכוש ההקדש המוסלמי מידי רשויות המדינה לידי מוסדות נבחרים של התושבים המוסלמים, והגנה על זכותם לבחור במוסדותיהם הדתיים.

‎10. הכרה בגופים המייצגים את האוכלוסיה הערבית בישראל; שיתוף האוכלוסיה הערבית, בהתאם למשקלה באוכלוסיה, בוועדות התכנון והבנייה ובמוסדות ציבוריים אחרים.

‎11. שוויון לפלחים הערביים במכסות ייצור ושיווק ובסיוע ממשלתי; הגדלה משמעותית במכסות מי ההשקייה; הגנה מפני תחרות של יבוא במוצרים מסורתיים של הפלחים (שמן זית וזיתים).

‎12. שיפור מהותי בתנאים וברמה של מערכת החינוך הערבית; הקמתה בנצרת של אוניברסיטה ששפת ההוראה בה ערבית; פתיחת שערי ההסתדרות הממלכתיים והציבוריים לקליטת אקדמאים ערבים מובטלים; הסרת המכשולים מדרכם של בוגרי המוסדות ללימודי רפואה והבטחת התנאים הדרושים לעמידה בבחינות ולעבודה במקצועם.

ה. ביטול ההפליה העדתית בכל התחומים והגנה על ענייניהם של תושבי שכונות העוני ועיירות הפיתוח
‎1. הגדלת התקציבים לשיפור רמת השיכון, הבריאות והחינוך באזורים אלה ולהבטחת תעסוקה לתושביהם; הקמת תיכונים עיוניים והבטחת רמה גבוהה של הוראה בבתי-הספר בשכונות ובערי הפיתוח באמצעות תגמול מורים ותוכניות העשרה.

‎2. שיקום פיסי של שכונות העוני ושילוב פתרון בעיות הדיור של תושביהן בכל תוכניות לבינוי מחדש של השכונה; בניית דיור להשכרה עבור תושבים שאינם יכולים לרכוש דירה; הקצאת דיור ציבור בשכר דירה נמוך לזוגות צעירים מעוטי אמצעים ולמשפחות מרובות ילדים.

‎3. כדי שישראל תהיה דמוקרטית, שוויונית וסובלנית, ישתלבו אמצעי התקשורת ההמונית בהפצת התרבויות השונות ובמערכה נגד האפליה העדתית והאתנית; יובטח מקום ראוי בתוכניות הלימודים ובעשייה התרבותית היהודית-מזרחית ולהפרכת דעות קדומות.


ו. הגנה על החירויות הדמוקרטיות
‎1. אישור חוקה דמוקרטית, שתגן על זכויות האדם והאזרח היסודיות, על הזכויות החברתיות, על אופייה החילוני של המדינה ועל שוויון אזרחיה.

‎2. ביעור הגזענות והדיפת סכנת הפשיזם; מאבק נגד כל ביטויי האפליה והאלימות, הניזונות ממדיניות האפליה הלאומית ומתפיסות גזעניות; חקיקה ואכיפת חוקים האוסרים הסתה לטרנספר והסתה גזענית, או על רקע עדתי או אתני.

‎3. הבטחת חירויות הביטוי, הדעה, העיתונות, ההתארגנות, הפעילות הפוליטית, האמונה והפולחן הדתי.

‎4. ביטול מצב החירום ותקנות ההגנה לשערת חירום; חקיקת חוק לאיסור עינויים.

‎5. הפרדת הדת מהמדינה; ביטול כל חוקי הכפייה הדתית; מאבק בכל צורות הקנאות העדתית; הנהגת נישואים וגירושים אזרחיים.

‎6. נגד שינוי שיטת הבחירות היחסיות-רובניות הדמוקרטיות לכנסת.

‎7. יישום תוכניות לימודים בבתי-הספר ובמוסדות החינוך בכל הדרגים, אשר יחנכו את הצעירים לכיבוד האדם, נגד קיפוח בשל מין או השתייכות לאומית, אתנית או עדתית, לדמוקרטיה, לאחווה יהודית-ערבית ולידידות בין העמים.

ז. הבטחת שוויון האשה בכל התחומים
‎1. ביטול כל החוקים המקפחים את האשה; חקיקת חוק יסוד: שוויון האשה, שיתבסס על האמנה הבינלאומית בדבר ביטול כל צורות האפליה נגד נשים; יישום העיקרון של העדפה מתקנת בכל תחום שבו סובלות נשים מאפליה או מתת-יצוג.

‎2. הבטחת עבודה למובטלות; תשלום שכר שאינו נופל משכר המינימום לנשים עובדות, ובעיקר לאלה המועסקות באמצעות חברות כוח אדם; הכרה של שלטונות המס בהוצאה להחזקת ילדים במעון או בתשלום למטפלת.

‎3. אכיפת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה; חוק עבודת נשים; חוק שכר שווה לעובדת ולעובד; הבטחת שוויון האשה, הלכה למעשה, בהשגת עבודה, באפשרויות הקידום ובתנאים הסוציאליים.

‎4. אכיפה נמרצת של החוקים נגד אלימות במשפחה. הגדלה מהותית של התקציבים המיועדים לסיוע לנשים, קורבנות אלימות, וניהול מסע הסברה רחב בענייןזה; מאבק בלתי-מתפשר נגד התופעה של רצח נשים, לרבות בטענה הפסולה של "כבוד המשפחה".

‎5. הגדלת ייצוג הנשים וחיזוק מעמדן בכל הרשויות הממלכתיות והעירוניות הנבחרות ובמוסדות הציבוריים והתרבותיים השונים, לרבות מוסדות חד"ש; שוויון הזדמנויות לנשים בפעילות פוליטית וחברתית.

ח. שמירת איכות הסביבה
‎1. קידום חקיקה שתמנע הרס של הסביבה ותגן על עתודות קרקע מפני שמוש בזבזני ומפני השתלטות למטרות רווח מצד חברות ותאגידים.

‎2. הקצאת תקציבים הולמים למניעת זיהום האוויר, המים והסביבה ולטיפול במפגעים אקולוגיים; הגנה על מקורות המים, הים והנחלים מזיהום תעשייתי ואחר; אכיפת חוקים המגינים על בעלי חיים וקידום חקיקה המצמצמת ניסויים בחיות.

‎3. הבטחת התקציבים הדרושים לחיבור כל הערים והישובים, לרבות הערביים, לפרוייקט הביוב הארצי ולהקמת מתקנים לסילוק פסולת ולטיהור שפכים.

‎4. חיוב מפעלי תעשייה להקים מתקנים המונעים את זיהום האוויר והסביבה המבטיחים סביבה ירוקה; אכיפת החוקים למניעת זיהום ופגיעה בסביבה, והחמרת העונשים המוטלים על המזהמים: החמרת ההגבלות על שימוש בכימיקלים בחקלאות.

‎5. הפסקת פרוייקט "כביש חוצה ישראל" ופרוייקטים דומים, שהם אסון חברתי ואקולוגי.

‎6. פיתוח תחבורה מסילתית ומתן עדיפות לתחבורה הציבורית על חשבון צמצום השקעות בכבישים; פיתוח שבילי אופניים בערים.

‎7. הגנה בחוק על מרכזי הערים כסביבות מגורים ותרבות ושימור אופיים הייחודי.

ט. חיסול הנשק להשמדה המונית
‎1. איסור הפיתוח, הניסוי והשימוש בכל סוגי הנשק להשמדה המונית.

‎2. הפסקת מרוץ החימוש הקונבנציונלי והלא-קונבנציונלי.

‎3. הצטרפות ישראל לאמנה הבינלאומית לאי-הפצת הנשק הגרעיני וביטול "האופציה הגרעינית" הישראלית; חתימת ישראל על כל האמנות המגבילות את מירוץ החימוש והמקדמות פירוק נשק, לרבות האמנה האוסרת שימוש במוקשים נגד אדם.

‎4. פירוז המזרח-התיכון ואגן הים התיכון מכל נשק להשמדה המונית: גרעיני, כימי וביולוגי.

למען מימוש המטרות שפורסמו לעיל, תפעל חד"ש ללא ליאות, לשיתוף פעולה מלא או חלקי, קבוע או זמני, עם מפלגות, ארגונים, חוגים ואישים,על בסיס מטרות ונושאים משותפים וכבוד הדדי.