דבריו של ח"כ שמעון פרס
לפתיחת הכנסת ה-15 7.6.1999
כבוד הנשיא, כנסת נכבדה.
אני מודה לנשיא על דבריו.
יום חג הוא היום לדמוקרטיה הישראלית. כנסת חדשה, החמישה עשר במניין,
פותחת שעריה. על פי לוח השנה מלא יובל לכינון הכנסת, אולם בשל הבחירות
נדחה מועד ציון האירוע עד היום, ואני מתכבד לעשות זאת בשמחה ובגאווה. בית
הנבחרים העברי הראשון החל לפעול עוד בטרם נדמו רעמי התותחים של מלחמת
העצמאות. מדינה צעירה אך שותתת דם בחרה בדרך הדמוקרטיה. את ישיבתה
הראשונה קיימה הכנסת בירושלים החצויה.
בימים אלה מלאו שלושים ושתיים שנה לאיחודה של ירושלים, בירת ישראל ובירת
עם ישראל.
אני מודה לדן תיכון על אופן מילוי תפקידו כיו"ר הכנסת הארבע עשרה. בשם כל
חברי הבית אני יכול לומר שהוא עשה עבודתו נאמנה, והקפיד על כבוד הכנסת
ושמר על רוחה וכלליה.
עלינו לומר שלום לחברי הכנסת היוצאים. איש איש ותרומתו על כתפיו, ועתידו
לפניו.
וברצוני לקבל בברכה את חברי הכנסת החדשים שזו להם התנסות ראשונה
בעבודת הבית הזה ופגישה ראשונה עם מהותו. הכנסת משקפת את רצון העם, ואת
אחדותו סביב משטר דמוקרטי וכיבוד החוק. הבית הזה לא נועד להעלים חילוקי
דעות או להתעלם מהם. הוא אמון על חופש הדעות.
הבית הזה, מיומו הראשון, מהווה מפגש של אנשים שונים ועמדות שונות.
וקיימים בתוכו לא רק דעות שונות, אלא גם דעות סותרות. והוא מכריע על פי
הרוב.
הדמוקרטיה אינה רק הכרעת הרוב אלא גם כיבוד דעת המיעוט. ואין הבית מסתיר
הכרעותיו, כפי שאינו מתבייש בניסיונותיו לבנות גשרים ולהעלות פשרות, כדי
לשמור על אחדותם של הרבים ועל כבודם של היחידים.
עליו להכריע כדרוש, ולכבד כרצוי.
כי דמוקרטיה אינה רק זכותו של כל אזרח להיות שווה, אלא גם זכותו השווה
של כל אזרח להיות שונה.
הבית הזה הוא בית מחוקקים, והוא גם מפקח על פעולת הזרוע המבצעת. כבית
מחוקק הוא אמון על כיבוד החוק, ועל כיבוד אי תלות המשפט.
הבית כמפקח, אמון על הביקורת והוא נתון גם לביקורת. ולפעמים זו ביקורת
קשה ובוטה. אבל אין לרגוז על כך. דמוקרטיה אינה מלאכת ליטופים. היא עומדת
לביקורת שוטפת - כדי לתקן עוולות ולמנוע שגיאות. אבל אסור להיתפס לזלזול
במשטר הפרלמנטרי. גם אם נעשו שגיאות, יש לבית הזה במה להתגאות. הוא תרם
להיסטוריה של ישראל הכרעות גדולות ומרחיקות לכת, פעמים ברוב גדול ופעמים
ברוב קטן. הוא עמד במבחן בניית המדינה, צבאה, משקה, מערכת החינוך שלה,
מערכת המשפט שלה. הוא גזר בענייני חיים ומוות, במלחמה ובשלום. והוא עמד
בכל אלה מבלי לקפח את קיומו של החופש. לבית הזה, אין להתבייש כאשר הוא
מישיר מבט לראי ההיסטוריה.
ישנם דברים הטעונים שיפור. קודם כל בתרבות היחסים ובסגנון הדיונים שלו,
שלא לדבר על שיטת הבחירות, שגם תומכיה וגם מבקריה סבורים שהיא טעונה
השלמה או שינוי. אמנם האירועים המרתקים שפקדו את ישראל, עשו את ארצנו
לארץ נעדרת שעמום, ולבעלת טמפרמנט שאינו מתאפיין באיפוק. אבל הבית רק יזכה
אם יוסיף לחופש המובטח, גם איפוק מרכך, וגם איזון מייצג.
הכנסת הארבע עשרה לא הוציאה את ימי חייה. היא קמה, לאחר שאירע פשע שאין לו
ניחם - הרצח של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין עליו השלום, שבהנהגתו
התחלנו תהליך מהפכני של עשיית שלום במזרח התיכון. תהליך שהוא בלתי הפיך,
ושהוא מחייב את המשכתו עד אשר ייהפך לשלום קבע. הכנסת נבחנה בעבר ותיבחן
בעתיד לפי יכולתה להתמודד עם אתגר זה. כך היא גם תיבחן בעתיד.
זו פעם שניה שנערכו בישראל בחירות לפי שיטת הבחירה הישירה לראשות
הממשלה והבחירה היחסית לכנסת. אין ספק שבין בחירה ישירה ובחירה יחסית
ישנה סתירה שצריך ליישבה.
אני שולח ברכה לראש הממשלה היוצא, בנימין נתניהו. ומקדם בברכה את ראש
הממשלה הנבחר, אהוד ברק, שזכה לרוב מרשים.
הכנסת החמש עשרה פותחת דף חדש בתולדות המדינה. כדי להגיע לשיגשוג אמיתי
עלינו לפעול כדי להשיג שלום מלא, שוויון אמיתי, ומותר הערכים המוסריים
בחיינו כעם, לא רק כבודדים.
רק שלום אמת יעניק תקוות אמת לדור הבא.
כדברי חזקיהו אל ישעיהו: "כי יהיה שלום ואמת בימי" (ישעיהו, ל"ט, ג').
וכדי שיהיה שוויון צריך שבתי האולפנא, מפעוטונים ועד אוניברסיטאות, יהיו
פתוחים לכולם. הידע הוא כיום המפתח לשוויון. כפי שהבטיח לנו צור ישראל:
"נתן לי לשון לימודים לדעת, לעות את יעף דבר יעיר. בבקר בבקר יעיר לי אזן לשמע
כלמודים". (ישעיהו, נ', ד').
השלום, האמת וההשכלה הם ביסוד תרבות ימינו.
ישראל חייבת להיות ארץ ערכית, ולא רק הגדרה טריטוריאלית. ארץ שלא תשלים עם
אפליה לאומית, בין יהודים לערבים; או עדתית, בין עדות ספרד לעדות אשכנז; או
מיגדרית, בין נשים לבין גברים; או כלכלית, בין עניים לבין עשירים.
הכרה בעליונות החוק, וכיבוד בלתי מתפשר של מערכת המשפט ועשיית הצדק, הם
אבני יסוד בדמוקרטיה שלנו. ואחרי הצדק צריך לרדוף, לא לברוח ממנו.
מחמיאים לעמנו שיש לו זיכרון ארוך. ובודאי שיש לו הרבה מה לזכור. ממעמד
סיני, דרך השואה הנוראה ועד תקומתה של ישראל.
אבל העולם כולו, כולל אזורנו, ובתוכו מדינתנו, נכנסים לעידן שבו צריך דמיון
עשיר, לא רק זיכרון ארוך. כי מה שצפוי עולה על מה שהצטבר.
החזון כמו הזיכרון אינם זרים לנו. גדולתה של ישראל אינה רק במה שזכתה, אלא
גם במה שהיא מסוגלת להיות.
אנו חיים כאן בצפיפות, ועל כן אנו זקוקים לשלום נדיב. יחסים בין עמים אינם
נופלים בחשיבותם מגדרות בין מדינות.
אנו חיים על שטח קטן - ועל כן עלינו לבנות את קיומנו על חכמה, לא רק על אדמה.
אנו עם שיש לו היסטוריה ארוכה, שיסוד קיומה הוא ברוח ולא רק בחיל.
בתולדותינו, חזון הנביאים לא נפל בחשיבותו ממעשה המלכים.
אנו עם שידע פגע, חורבן ושואה. וכגודל הרוח - עלינו לשמור על עצמאות חילנו,
שלא יפגע בטחון ישראל.
אין אלה דברים סותרים, אלא משלימים. ובסופו של דבר אין הם רק משלימים כי
אם גם מאחדים את העם, בשורשיו, בגזעו, בנופו ובסביבתו.
בכנסת הזו יתנהלו ויכוחים עזים בסוגיות קיומיות. עלינו להתחייב, כבר בצעדים
הראשונים, שננהל את הויכוח תוך כיבוד תרבות הדיון וקבלת עול הרוב.
בכנסת הזו נצטרך להכריע בשאלות יסוד של המדינה: גבולות קבע; הסדר יחסים
בתחום הדתי והלאומי; קביעת נורמות חברתיות. האחריות הזו היא אישית
ומוטלת על כל אחד מאתנו. אלה תהיינה הכרעות קשות. בלעדיהן נשאר עם שסוע.
אתן נוכל לאחד את כולנו למדינה אחת - דמוקרטית, בטוחה ושוחרת שלום.
ארבע עשרה כנסות היו לנו עד כה. מחלוקות וויכוחים אין גבול שסעו כל כנסת.
אולם מקו ההתחלה ועד היום שזורה בכולן תקווה משותפת: תקווה גדולה
לשים קץ למלחמות ולהביא את השלום המלא.
אני מאמין שחלום השלום יהיה כחלום העצמאות. חלום שייהפך למציאות.
|
© כל הזכויות שמורות, 2002, מדינת ישראל
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il
|
|
|
|
