לחברי הכנסת עומדת חסינות שנועדה לאפשר להם לבצע את תפקידם ללא חשש מהליכים משפטיים.
החסינות המהותית קובעת שחבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית בשל פעולות שביצע במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו.
בעבר היתה לחבר הכנסת חסינות בפני העמדה לדין פלילי גם לגבי עבירות שאינן במילוי התפקיד ואף כאלה שנעברו לפני תחילת הכהונה בכנסת. חסינות זו נקראת חסינות דיונית . בשנת 2005 אישרה הכנסת תיקון לחוק, אשר במסגרתו נקבע כי היועץ המשפטי לממשלה יהיה רשאי להגיש כתב אישום נגד חבר הכנסת מבלי לבקש את הסרת חסינותו הדיונית, והכנסת תוכל לקבוע כי לחבר הכנסת יש חסינות, לפי בקשה של חבר הכנסת שהוגש נגדו כתב האישום ובהתאם לעילות הקבועות בחוק.
מלבד החסינות המהותית והחסינות הדיונית, לחבר הכנסת יש חסינות בפני חיפוש, בפני האזנת סתר ובפני מעצר. החסינות בפני חיפוש ובפני מעצר ניתנות להסרה בהתאם לתנאים הקבועים בחוק.

החוק מגדיר גם זכויות נוספות של חבר הכנסת שהן טכניות במהותן, כגון, זכות חופש התנועה בתחום המדינה ללא הגבלות, והזכות לשירותי טלפון ודואר, עד כמות מסויימת, בחינם. לחבר הכנסת ישנה הזכות לפרוש מסיעתו, אך חלות מגבלות רבות על יכולתו להקים סיעה חדשה.

חובותיהם של חבר הכנסת מתמקדות בתחום האתיקה, העיסוק הנוסף וכללי התנהגות. בין היתר:

* חבר הכנסת ישמור על כבוד הכנסת וכבוד חבריה, ינהג בדרך ההולמת את מעמדו ואת חובותיו כחבר כנסת ויימנע משימוש בלתי ראוי בחסינויותיו כחבר כנסת;

* חבר הכנסת יקדיש למילוי תפקידו את כל הזמן הדרוש לכך, ויבכר בזמן הזה את מילוי תפקידו על פני כל עיסוק אחר;

* חבר הכנסת לא יקבל, בין במישרין ובין בעקיפין, הנאה חומרית בעד מעשה שעשה, בכנסת או מחוצה לה, בתפקידו או במעמדו כחבר הכנסת;

* חבר הכנסת יימנע מניגוד עניינים בין מילוי תפקידו כחבר הכנסת ובין עניינו האישי;

* (החל מה-1 באוקטובר 1996) חבר הכנסת לא יעסוק בכל עסק או בכל עיסוק נוסף, למעט עיסוק בהתנדבות וללא תמורה;

* חבר הכנסת לא יעסוק בכל עסק או בכל עיסוק נוסף, אף שלא בתמורה, אם יש בעיסוק: פגיעה בכבוד הכנסת, במעמדו כחבר כנסת או בחובותיו כחבר כנסת; חשש של ניצול לרעה או השגת כל יתרון או העדפה אישיים בשל היותו חבר הכנסת; אפשרות של ניגוד עניינים בין העיסוק הנוסף לבין תפקידו כחבר הכנסת;

* חבר הכנסת לא יכהן כנבחר בגוף ציבורי, אף שלא בתמורה.

בנוסף לחובות אלה, חלים על חבר הכנסת כללי התנהגות כללית הכוללים את החובה לציית להוראות היושב-ראש בישיבות מליאת הכנסת. הטיפול באי-מילוי חובות וחריגות בהתנהגות על-ידי חברי הכנסת, נתון בידי ועדת האתיקה.