|
מאחר שהאספה המכוננת והכנסת הראשונה לא
הצליחו לגבש חוקה, החלה הכנסת לחוקק חוקי-יסוד בנושאים שונים. לאחר שתושלם מלאכת
חקיקת חוקי-היסוד, יהוו אלו יחדיו, עם הקדמה מתאימה וכמה קביעות כלליות, את חוקתה
של מדינת ישראל.
בעקבות קבלתה של הצעת-הררי ב-1950 החלה
מלאכת החקיקה של חוקי-היסוד
, והראשון שבהם - חוק- יסוד: הכנסת, שיזמה ועדת החוקה חוק ומשפט - נתקבל בתקופת
כהונת הכנסת השלישית.
עד כה נחקקו חוקי-היסוד הבאים: חוק-יסוד: הכנסת - ב-1958; חוק-יסוד: מקרקעי ישראל
- ב-1960; חוק-יסוד: נשיא המדינה - ב-1964; חוק-יסוד: הממשלה - ב-1968
(בוטל); חוק-יסוד: משק המדינה - ב-1975; חוק-יסוד: הצבא - ב-1976; חוק-יסוד:
ירושלים בירת ישראל - ב-1980; חוק-יסוד: השפיטה - ב-1984; חוק-יסוד: מבקר
המדינה - ב-1988; חוק-יסוד: חופש העיסוק - ב-1992 שבשנת 1994 הוחלף בחוק-יסוד:
חופש העיסוק חדש; חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו - ב-1992; חוק-יסוד: הממשלה (בחירה
ישירה של ראש הממשלה) - ב-1992 (בוטל); חוק-יסוד: הממשלה, בגרסה הדומה לגרסה
המקורית ב- 2001. ייכנס לתוקף לקראת בחירות לכנסת ה- 16. כמה חוקי-יסוד
נוספים נמצאים בשלבי חקיקה שונים.
שאלת עדיפותם של חוקי-היסוד
בשאלה אם לחוקי-היסוד יש עדיפות על פני חוקים אחרים חלוקות הדעות. יש הגורסים, כי
אין לחוקי- היסוד כל עדיפות על פני חוק רגיל, כל עוד לא נקבע הדבר מפורשות. אלה
מסתמכים על הנימוק, שמכיוון שחקיקתו של חוק-יסוד נעשית ברוב רגיל (כלומר, רוב
המשתתפים בהצבעה), אין בכוחו של רוב כזה להעניק עדיפות לדבר החקיקה.
לעומתם, יש הגורסים, כי עליונות חוקי-היסוד נובעת מכך שהם פרי סמכותה של הכנסת
כאספה מכוננת, וכי מכינויו של חוק "חוק-יסוד" נובעת כוונת המחוקק לקבוע לו
עליונות קונסטיטוציונית. מה קורה כאשר קיימת סתירה בין חוק-יסוד לבין חוק רגיל
שנחקק לאחר חוק-היסוד? התשובה לשאלה זו עדיין לא ניתנה בחוק (הנושא יטופל
בחוק-יסוד: החקיקה), אולם בג"ץ התייחס אליה
בשנים האחרונות במספר פסיקות: ב-24 בספטמבר 1997, ביטל בג"ץ בהרכב של 11 שופטים,
בהחלטה תקדימית, כמה הוראות בחוק להסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, מכיוון שלדעתו הן
סותרות את חוק יסוד: חופש העיסוק "במידה העולה על הנדרש להגשמת תכליתו של החוק".
ב-14 באוקטובר 1999, פסק בג"ץ, שוב בהרכב של 11 שופטים, שסעיף בחוק העומד בסתירה
לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, בטל ומבוטל. במדובר בסעיף 237א(א) לחוק השיפוט
הצבאי, שאפשר לשוטר צבאי לעצור חייל לארבעה ימים, בלא להביאו תחילה לפני שופט.
|