שאלת עדיפותם של חוקי-היסוד
עדיפותם של חוק-היסוד על חוקים אחרים שנויה במחלוקת. יש הגורסים כי אין לחוק-יסוד שום עדיפות על חוק רגיל כל עוד לא נקבע הדבר מפורשות. הם מסתמכים על הנימוק שחקיקתו של חוק-יסוד נעשית ברוב רגיל (כלומר רוב המשתתפים בהצבעה), ואין בכוחו של רוב כזה להקנות עדיפות לדבר החקיקה. לעומת זאת יש הגורסים כי עליונות חוקי-היסוד נובעת מכך שהם פרי סמכותה של הכנסת כגוף מכונן, וכי מכינויו של חוק "חוק-יסוד" נובעת כוונת המחוקק לתת לו עליונות קונסטיטוציונית, שמשמעותה היא כי במקרה של סתירה בין הוראה בחוק-יסוד ובין הוראה בחוק רגיל – ההוראה בחוק-היסוד גוברת.
עד לחקיקתם של חוק-יסוד: חופש העיסוק וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו בשנת 1992, נשתרשה בפסיקת בג"ץ התפיסה שאין לפסול חוק רגיל במקרה שהוא סותר חוק-יסוד. רק במקרים נדירים ביותר פסל בג"ץ תקנות וחוקים בשם ערכי יסוד "חוקתיים". חקיקתם של שני חוקי-היסוד האלה היוותה מפנה שפתח מהלך חקיקתי ומשפטי. בית-המשפט העליון היה שותף במהלך זה, ובייחוד השופט אהרן ברק בעת שכיהן כשופט בית-המשפט העליון ואחר כך כנשיאו (בשנים 1995–2006). בעקבות מהלך זה התגבשה הלכה שלפיה מעמדם של שני חוקים אלו, המעגנים את זכויות האדם בחקיקת-יסוד, הוא עליון לעומת חוקים רגילים.
בשנת 1995 קבע בית-המשפט העליון בפסק-דין, בין השאר, כי לחוקי-היסוד במדינת ישראל יש מעמד חוקתי, ולפיכך הם חוקים "עליונים" ביחס לכלל חקיקת הכנסת (ע"א 6821/93 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד מגדל כפר שיתופי ואחרים, פ"ד מט(4) 221). פסק-הדין ניתן בהרכב של תשעה שופטים, ובהם שניים מנשיאיו – הנשיא לשעבר מאיר שמגר והנשיא המכהן אהרן ברק, שמונה לתפקידו חודשיים קודם מתן פסק-הדין.
משמעות פסק-הדין היא שחוק של הכנסת אינו יכול לסתור חוק-יסוד, שהוא בעל "מעמד חוקתי על-חוקי", אלא אם כן הוא עומד בתנאים המותרים על-פי חוק-היסוד עצמו בפסקת ההגבלה. פסקה זו, המופיעה בשני חוקי-היסוד, קובעת כי על החוק הפוגע בחוק-יסוד להיות הולם את ערכיה של מדינת ישראל ולהיות בעל תכלית ראויה, וכן כי הפגיעה הנגרמת בגינו אינה עולה על הנדרש. פגיעה בחוק שאינה תואמת את הדרישות האלה אינה לגיטימית.
בפסק-הדין נאמר כי עם חקיקתו של חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו התרחשה מהפכה חוקתית במעמדן של זכויות האדם בישראל, וכמה מהן הפכו לזכויות חוקתיות על-חוקיות. עוד נאמר בפסק-הדין כי אין משנים או מבטלים הוראה באחד משני חוקי-היסוד האלה אלא בחוק-יסוד או מכוחו, ואין פוגעים בה אלא בחוק-יסוד או מכוחו. יתר על כן, סמכות הביקורת המשפטית על חוקתיות החקיקה היא בידי בית-המשפט, ולו הזכות לפסול חוק שאינו עומד בדרישות הקבועות בפסקאות ההגבלה שבחוקי-היסוד.
אף שהכרעת בית-המשפט התמקדה בחוק-יסוד: חופש העיסוק ובחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, קראו כמה מן השופטים בדין להחיל כללים אלו על כל חוקי-היסוד ולהקנות גם להם מעמד נורמטיבי עליון.
משנת 1992 – מועד חקיקתם של חוק-יסוד: חופש העיסוק וחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו – ועד שנת 2010 ביטל בג"ץ שבעה חוקים של הכנסת הסותרים לטענת השופטים את חוקי-היסוד. להלן כמה דוגמאות:
בשנת 1997 ביטל בג"ץ בהחלטה תקדימית, בהרכב של 11 שופטים, כמה הוראות בחוק להסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, כיוון שסתרו, לפרשנותו, את חוק-יסוד: חופש העיסוק "במידה העולה על הנדרש להגשמת תכליתו של החוק" (בג"ץ 1715/97 לשכת מנהלי ההשקעות בישראל נ' שר האוצר, פ"ד נא(4)).
בשנת 1999 פסק בג"ץ בהרכב של 11 שופטים כי סעיף בחוק השיפוט הצבאי המאפשר לשוטר צבאי לעצור חייל לארבעה ימים בלי להביאו תחילה לפני שופט עומד בסתירה לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן הוא בטל (בג"ץ 6055/95 שגיא צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5)).
בשנת 2009 פסק בג"ץ, בהרכב של תשעה שופטים, כי תיקון 28 לפקודת בתי-הסוהר, שאפשר הקמה של בית-סוהר בניהול פרטי, פוגע פגיעה בלתי חוקתית בזכויות האדם לחירות אישית ולכבוד האדם ובכך הוא סותר את חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, ולכן הוא בטל (בג"ץ 2605/05 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים, חטיבת זכויות האדם ואח' נ' שר האוצר ואח', 2009, המאגר המשפטי "נבו").
התפיסה החדשה, שנשיא בית-המשפט העליון דאז אהרן ברק כינה "המהפכה החוקתית", השפיעה השפעה מרחיקת לכת על מערכת החקיקה ועל מערכת השפיטה במדינת ישראל. ביקורת קשה וממושכת נמתחה על המהלך, הן במערכת הפוליטית והן בקרב משפטנים. לטענתם, בית-המשפט העליון אינו מוסמך להשתמש בחוקי-יסוד אלו כדי להנהיג "מהפכה חוקתית".
הכנסת טרם חוקקה חוק-יסוד אשר יקבע את היחס שבין חוקי-היסוד לחוקי הכנסת הרגילים.
© כל הזכויות שמורות, 2011, מדינת ישראל
נשמח לקבל את הערותיכם והצעותיכם לכתובת: feedback@knesset.gov.il
|
|
|
|
