חוקה - מבוא
על אף האמור בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל בדבר קביעת חוקה על-ידי האספה המכוננת, אין לישראל חוקה כתובה או חוקה במובנה הפורמלי, אם כי יש לה חוקה במובנה המטריאלי - דהיינו, חוקים וכללי יסוד הקובעים את יסודות השלטון וזכויות הפרט. חלקם מגובשים בחוקי-יסוד, חלקם מפוזרים בחוקים שונים, וחלקם - לפחות עד חקיקתם של חוקי-יסוד אשר עניינם זכויות האדם והאזרח - פורשו וגובשו בשורה ארוכה של פסקי-דין בבית-המשפט העליון של ישראל.

היו שנטו לראות בהכרזת העצמאות חוקה, מאחר שזו עסקה ביסודות הקמת המדינה, באופיה, בחלק ממוסדותיה, בעקרונות פעולתה ובזכויות אזרחיה. אולם, בשורה של פסקי-דין קבע בית-המשפט העליון, כי אין להכרזת העצמאות תוקף של חוק קונסטיטוציוני, וכי אין הוא חוק עליון, שלאורו בטלים חוקים ותקנות העומדים בסתירה אתו. למרות זאת, סעיף 1 בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק-יסוד: חופש העיסוק מתייחס לעקרונות המוזכרים בהכרזת העצמאות כאל מקור נורמטיבי. על-פי סעיף זה "זכויות היסוד של האדם בישראל מושתתות על ההכרה בערך האדם, בקדושת חייו ובהיותו בן-חורין, והן יכובדו ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל."

הדיון בכנסת הראשונה בנושא החוקה עוד בטרם הקמת המדינה מינתה הנהלת הוועד הלאומי ועדה לטיפול בענייני החוקה, בראשותו של זרח ורהפטיג (המזרחי), אולם כבר בוועדה זו הסתבר שמלאכת הכנת החוקה לא תהיה קלה. הכנסת הראשונה קיימה כמה דיונים בנושא.

הטיעונים בזכות חוקה
הטיעונים העיקריים בזכות חוקה היו: החיוב שחייבו מייסדי המדינה את כתיבתה של חוקה וההצהרה המפורשת על כך בהכרזת העצמאות; הצורך במסמך שיחייב את מוסדות המדינה כולם, לרבות הרשות המחוקקת, וישמש בסיס להלכות חיי המדינה; הצורך לכבד את החלטת עצרת האומות המאוחדות מיום 29 בנובמבר, 1947 שדנה בתפקיד האספה המכוננת לחבר חוקה דמוקרטית למדינה, שתכלול גם הוראות בדבר שמירת זכויות היסוד של אזרחי המדינה; העובדה שלרוב מדינות העולם יש חוקות; הערך החינוכי והתרבותי הטמון בקיומה של חוקה, שלאורה ניתן לחנך את הדור הצעיר והיותה כרטיס ביקור של המדינה כלפי העולם; ערכה של חוקה בקידום תהליך "כור ההיתוך"; וערכה של חוקה כביטוי למהפכה שהתרחשה בחיי האומה היהודית.

הטיעונים נגד חוקה
הטיעונים העיקריים שהושמעו על-ידי המתנגדים לחוקה, ובראשם ראש הממשלה דוד בן-גוריון והמפלגות הדתיות, היו: רעיון החוקה צמח במאות קודמות, על רקע מאבקים חברתיים וכלכליים שאינם קיימים עוד; על אף ואולי בגלל העדר חוקה כתובה בבריטניה שלטון החוק והדמוקרטיה במדינה זו איתנים וחירויות האזרח נשמרות לא פחות טוב מאשר במדינות שבהן קיימת חוקה כתובה הכרזת העצמאות כוללת בחובה את יסודותיה של כל חוקה מתקדמת, וחוק המעבר התש"ט -1949, שנחקק על-ידי האספה המכוננת, מהווה מילוי חובת המדינה כלפי האו"ם בנושא; רק מיעוט מהעם היהודי נמצא בישראל, ואין למדינה זכות לקבל חוקה שתחייב את המיליונים שטרם עלו; בשל אופיה ובעיותיה המיוחדים של המדינה קשה להגיע להסכמה וללשון משותפת בין כל חלקי העם בדבר העקרונות הרוחניים המעצבים את דמות העם ומהות חייו, והוויכוח על החוקה עלול להוביל למלחמת תרבות בין הציבור הדתי לציבור שאינו דתי; מדינת ישראל מצויה בתהליך מתמיד של שינוי וגיבוש, ואלה אינם מתיישבים עם חוקה נוקשה.

הצעת-הררי
בתום הוויכוח, ב-13 ביוני 1950 - כ"ח בסיוון התש"י, החליטה הכנסת לקבל את ההצעה הידועה כהצעת- הררי (על שמו של של חבר הכנסת יזהר הררי מהמפלגה הפרוגרסיבית, שהציע אותה), ולפיה "הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים- פרקים, באופן שכל אחד מהם יהווה חוק-יסוד בפני עצמו. הפרקים יובאו בפני הכנסת, במידה שהוועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה." בעקבות החלטה זו בחרה ועדת החוקה, חוק ומשפט ועדת משנה לחוקה.