מסמכים

מסמכים

דין וחשבון ועדת החקירה הפרלמנטרית
לעניין לקחי אסון גשר המכביה
ירושלים, ו' בתמוז, תש"ס (9 ביולי, 2000)

הקדמה
הפרק העובדתי
1. האסון
2. היחסים בין הקהיליה באוסטרליה, מדינת ישראל ומכבי עולמי
3. פיצויי הנפגעים ומשפחות הקורבנות
4. פעולת הגופים הרלוונטיים ותהליך קבלת ההחלטות לפני האסון ולאחריו
5. סידורי הבטיחות ופעולות הכנת המכביה ה-16
מסקנות
1. ההחלטה להמשיך בטקס הפתיחה
2. הקשר עם הנפגעים, משפחות הקורבנות והקהילה באוסטרליה...
3. הקשר עם הקהילה היהודית באוסטרליה, סוגיית הפיצויים,...
המלצות

הקדמה

ביום 25/10/98 החליטה הכנסת על הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית
לבדיקת לקחי אסון גשר המכביה.
הוועדה קיימה 12 ישיבות.
דו"ח המסכם את דיוני הוועדה ומפרט את מסקנותיה והמלצותיה
מצורף בזאת.
חברי הוועדה ואנוכי מקווים כי יישום המלצות הדו"ח יסייע לרפא את
הפצע הפעור ולהביא מזור ליגונם של הפצועים, משפחות הקורבנות,
הקהילה היהודית באוסטרליה וכל מי שליווה בצער ובכאב את שרשרת
האירועים הטרגית.
מבקש אני להודות לגברת רחל סעדה, מנהלת הוועדה, שהושיטה לחברי
הוועדה כל עזרה אפשרית, ולעו"ד אמיר פוקס אשר סייע בהכנת הדו"ח.

בכבוד רב,

ח"כ אליעזר זנדברג
יו"ר ועדת החקירה

הפרק העובדתי

1. האסון

בתאריך 14/7/1997, מספר דקות לפני השעה 20:00, התמוטט גשר ארעי שהוקם כדי
לאפשר מעבר משלחות המכביה לטקס פתיחת המכביה ה-15.
בשל קריסת הגשר נפלו למי הירקון מרבית חברי המשלחת האוסטרלית, שמנתה 373
איש ואישה וחלק מחברי המשלחת האוסטרית, שמנתה 51 איש ואישה. ארבעה
מחברי המשלחת האוסטרלית, Elizabeth Sawicki, Gregg Small, Yetty Bennett
ו- Warren Zines, זכרם לברכה, קיפחו את חייהם. 69 ספורטאים (ראו
ת"פ (שלום-ת"א) 15237/97 מדינת ישראל נ' בר-אילן ואח' (להלן: הכרעת הדין)
עמ' 2) נפצעו, וביניהם הנערה סאשה אלתרמן, אשר עברה למעלה משלושים ניתוחים
וממשיכה לנהל מאבק אמיץ לחזור לחיים בריאים ותקינים עד עצם היום הזה.

בעוד הספורטאים נמשים מן המים המשיך להתנהל טקס הפתיחה, אם כי במתכונת
מקוצרת, במרחק מטרים ספורים מן המקום בו נאבקו אנשים על חייהם. משחקי
המכביה שהיו אמורים להיות נקודת שיא של פעילות יהודית כלל-עולמית הפכו מאותו
רגע שם נרדף לאסון, כאב וצער למשפחות אנשים וקהילות ברחבי תבל. מאז ועד היום,
מהווים האירועים שקדמו לאסון ואלה שלאחריו גורם מפריד ומפצל בין יהודים
וספורטאים ואין מנוחה לפצועים ולמשפחות הפצועים וההרוגים. פרק טרגי זה טרם
נסתיים.

הקמת וועדת החקירה

ביום 25/10/98 מינתה הכנסת, בהתאם לסמכות הנתונה לה על פי סעיף 22 לחוק
יסוד: הכנסת, ועדת חקירה לעניין לקחי אסון גשר המכביה בהרכב הבא:

ח"כ אליעזר זנדברג - יו"ר ; ח"כ נעמי חזן - מ"מ יו"ר ; חברי הכנסת: נעמי בלומנטל,
תמר גוז'נסקי, צבי הנדל, מקסים לוי, מיכאל נודלמן, גנדי ריגר.

ועדה זו מונתה כדי להמשיך ולטפל בנושא כיוון שעבודת ועדת חקירה פרלמנטרית
קודמת (בראשות ח"כ מיכה גולדמן, להלן: ועדת גולדמן) הופסקה בטרם סיימה את
עבודתה בשל פיזור הכנסת ה-14. כדי להדגיש את המשכיות העבודה, היה המנדט
שקיבלה הוועדה החדשה (להלן: ועדת זנדברג) זהה לזה של ועדת גולדמן, ובישיבתה
הראשונה, מיום 29/12/99, החליטה ועדת זנדברג (עמ' 3 לפרוטוקול הישיבה) לאמץ
את הפרוטוקולים של ועדת גולדמן.

הוועדה הוסמכה, והדבר הודגש פעמים אין-ספור במהלך ישיבותיה, לחקור אך ורק
בנושאים שאינם חלק מההליכים המשפטיים, הפליליים והאזרחיים המתנהלים בבתי
המשפט בעקבות אסון גשר המכביה. ביתר פירוט, הוועדה הוסמכה לבחון את
הנושאים הבאים:

פעולות הגופים הנוגעים בדבר לפני האסון ואחריו.	1.
השתתפות מדינת ישראל והסוכנות היהודית במימון פעילותה של מכבי בכלל ושל משחקי המכביה בפרט. בחינת המשך מימון זה לאחר האסון.	2.
הפעולות שננקטו ע"י מדינת ישראל בעקבות האסון.	3.
הקמת קרן מיוחדת לפיצוי משפחות הקורבנות והפצועים על ידי המדינה.	4.
הקמת ועדת שרים או גוף אחר מטעם הרשות המבצעת שיהיה מופקד על הקשר בנושא אסון הגשר, בין יהדות אוסטרליה בכלל ומשפחות הנפגעים בפרט ובין הגופים הרשמיים של מדינת ישראל.	5.

דיוני הוועדה

דיוני הוועדה התמקדו בנושאים אשר בתחום המנדט שניתן לה על ידי הכנסת. היקף
הדיונים נקבע על פי חשיבות הנושא והצורך לשמוע את כל הגורמים הנוגעים בו.
הנושא הראשון, והעיקרי שבהם - מערכת היחסים בין הקהיליה היהודית באוסטרליה
בכלל, הנפגעים, ומשפחות ההרוגים בפרט לבין מדינת ישראל ו"מכבי תנועה עולמית" -
Maccabi World Union (להלן: מכבי עולמי). מערכת יחסים זו נגזרת משני
מרכיבים נוספים שהיוו חלק משמעותי בדיוני הוועדות: האפשרות לזרז את תשלום
הפיצויים והדרישות להתפטרות או השעיית נשיא מכבי עולמי, מר רונלד בקלרז, ויו"ר
מכבי עולמי, מר עוזי נתנאל. כבר בנקודה זו יש מקום לציין כי מר נתנאל התפטר
מתפקידו לאחר מתן הכרעת הדין. בנוסף, הוועדה בחנה את פעילות הגופים השונים
בסמוך לאסון ולאחריו לרבות הפקת לקחים בנוגע אירועים המוניים עתידיים.

הוועדה שמעה עדויות גם בנושא זיהום מי הירקון, הטיפול בזיהום והקשר בין הזיהום
ובין הפגיעות בספורטאים. לצורך כך, הופיעו בפני ועדת גולדמן נציגי עיריית רמת-גן,
רשות נחל הירקון ומשרד הבריאות. ועדת זנדברג אימצה, כאמור, את הפרוטוקולים
של ועדת גולדמן בעניין אך, כיוון שהנושא לא הוגדר במסגרת המנדט של הוועדה
מפורשות, נוכח פניית פרקליטת המדינה כפי שיפורט בהמשך, וכיוון שהנושא המרכזי
עבור הוועדה היה הטיפול של מדינת ישראל ומכבי עולמי במשפחות ובנפגעים -
מסתפקת הוועדה בהפנייה לפרוטוקול הדיונים של ועדת גולדמן בעניינים אלה.

2. היחסים בין הקהיליה באוסטרליה, מדינת ישראל ומכבי עולמי

ועדת זנדברג שמעה טענות קשות וכואבות מצד הקהילה היהודית באוסטרליה.
העדויות הושמעו ע"י נציגים רשמיים, בעבר ובהווה, של הקהילה, ע"י נציגי המשפחות
עצמן ובמסגרת נסיעת יו"ר הוועדה לאוסטרליה - גם ע"י המשפחות, באופן בלתי
אמצעי.

הוועדה התרשמה כי העדים שהעידו בפניה תיארו קרע הולך ומעמיק בין הקהילה
היהודית באוסטרליה ובין מכבי עולמי, ובעקבות זאת גם בין הקהילה באוסטרליה
לבין מדינת ישראל. תחושת הכאב הראשונית, בעקבות האסון, הוחלפה במרירות עקב
התחושה שמכבי עולמי מסרבת ליטול אחריות לאסון. בשלב מסוים הפכה המרירות
לכעס, בעקבות השתלשלות העניינים כפי שיפורטו להלן. לקרע זה השלכות גם על
מערכת היחסים שבין מדינת ישראל לממשלת אוסטרליה והוא אף משפיע על מערכות
היחסים בין קהילות יהודיות בעולם.

היחסים כלפי מדינת ישראל מאופיינים, כך נדמה, באמביוולנטיות מסוימת. מחד, לא
נטען כי לישראל אחריות ישירה לאסון. כמו-כן, יש הערכה רבה ורגשי תודה לחום
ולהתעניינות שהובעו על ידי אזרחים ישראליים כלפי מצב הקורבנות והנפגעים ( ראה
מכתבה של Lynne Zines, אלמנתו של Warren Zines ז"ל אשר נמסר ליו"ר הוועדה
בביקורו באוסטרליה; ומכתבו של Colin Elterman, אביה של Sasha Elterman
מיום 29.2.2000). מאידך, כיוון שהאסון אירע על אדמת ישראל, באירוע
מעין-ממלכתי, אותו כיבדו בנוכחותם נשיא המדינה, ראש הממשלה ומכובדים רבים
נוספים, הרי שהתמשכות ההליכים השונים בבתי המשפט וחוסר היכולת להביא לסיום
והכרעה בנושאים שבמחלוקת גרמו לרבים בקהילה היהודית באוסטרליה להפנות
אצבע מאשימה לכיוונה של מדינת ישראל. נימה צינית קשה עולה, למשל, ממכתבו של
Frank R. Gaensler, המבכה את אובדנה של Yettie Bennet ז"ל, ואשר רגלו-שלו
נפגעה קשות:

Recipe for Disaster
:Ingredients
.Trip to Israel planned well in advance .1
.(Group of happy families (several .2
Add a mixture of incompetent builders, greedy businessmen, and .3
.uncaring personalities

.Result: Nothing but disaster

מכתבה של Suzanne Small, אלמנתו של Gregg Small ז"ל אשר הוגש ליו"ר
הוועדה בביקורו באוסטרליה, מתאר באופן מפורט את רגעי האסון, מצביע על מצבה
הקשה של משפחה אשר איבדה בעל, אב ומפרנס ואינו חוסך ביקורת ממדינת ישראל
ומארגון מכבי עולמי, בכל הנוגע לקשר ישיר, להתעניינות ולתמיכה כספית (עמ' 3
למכתב).

הדברים הבאים, מתוך מכתבו של Andrew Simons (מיום 29.5.2000), גיסה של
Yetty Bennett מבטאים את הדואליות ביחס הקהילה האוסטרלית כלפי מדינת
ישראל:

Let me say that our hearts have been touched by all the Israelis we
have met, both in Israel and Australia. At first I found it surprising that
everyone wanted to apologise to us. Everyone from your President to
the person in the street. It was almost like every Israeli felt some
...degree of guilt

I]t is certainly important that the State [of Israel] accept some]
.responsibility for the action of its citizens

אמביוולנטיות כזאת איננה קיימת באשר ליחס למכבי עולמי. ניתן לקבוע כי בקרב
הקהילה קיימות תחושות של זעם ותסכול כלפי ראשי מכבי עולמי. כך, ראו מכתביהם
של Peter Scott ושל Prof. Geoff Symonds, פעילים מרכזיים בקהילה היהודית
באוסטרליה.

טענות הקהילה האוסטרלית

הוועדה פתחה את ישיבותיה בשמיעת עדותו של מר פיטר וורטהיים, סגן נשיא אירגון
הגג של הקהילות היהודיות באוסטרליה. למר וורטהיים היו דברים קשים כלפי מכבי
עולמי והנהלתה (ישיבה 1, מיום 29/12/91). דברים דומים ביטאו ה"ה טום דיינוס,
נשיא מכבי אוסטרליה, ואיזי ליבלר, לשעבר יו"ר ארגון הגג של הקהילות היהודיות
באוסטרליה והיום יו"ר הוועד של הקונגרס היהודי העולמי (ישיבה מספר 9, מיום
29/3/2000). מהעדויות, המכתבים והפניות השונות, ניתן ללמוד על הטענות הבאות:

מכבי עולמי לא לקחה אחריות ברמה כלשהי, אף שהיא בחרה את קבלן הגשר. ה"ה בקרלרז ונתנאל כשלו בכך שלא לקחו על עצמם אחריות מוסרית כלפי הספורטאים. מכבי עולמי חסכה בפרוטות, על חשבון חיי אדם.	א.
מכבי עולמי מנסה להרחיק עצמה מהאסון בכל דרך, תוך טענה שהאסון נגרם מאיכות המים בנהר הירקון ולא מקריסת הגשר.	ב.
אנשי מכבי עולמי מתמקדים בהאשמת התקשורת ובניהול מסע יחסי ציבור נגד משפחות הנפגעים בכלל וקולין אלתרמן, בפרט. כל זאת - במקום לדאוג למחסורן ולפיצוי הנפגעים ומשפחות הקורבנות.	ג.
בחודשים הראשונים שלאחר האסון לא יצר איש ממכבי עולמי קשר עם המשפחות ואיש אף לא התנצל בפני משפחות הקורבנות והנפגעים בשום צורה, ואיש אף לא יצר קשר ישיר עם הקורבנות ומשפחותיהם. קשר ראשון נוצר רק בדצמבר 1997 ביוזמת קולין אלתרמן, אביה של סשה. ביקור ראשון באוסטרליה נערך ע"י ראשי מכבי עולמי בחודש פברואר 1998, ובמהלכו התנהגה הנהלת מכבי עולמי בניכור ובהתנשאות כלפי משפחות הנפגעים.	ד.
חלפו למעלה משנתיים עד אשר מכבי עולמי מילאה אחר התחייבותה להעביר למכבי אוסטרליה הלוואה בסך 500,000$. בנוסף - מכבי עולמי אף לא משפה את מכבי אוסטרליה על הוצאותיה.	ה.
לאחראים הישירים לאסון, יורם אייל (יו"ר הוועדה המארגנת) ואיתמר הרמן (יו"ר טקס הפתיחה) לקח פרק זמן ארוך מן המצופה עד אשר התפטרו מתפקידיהם ביום22/12/97, למעלה מחמישה חודשים לאחר האסון. מכבי אוסטרליה העלתה הצעה, במסגרת קונגרס מכבי במאי 1999, לערוך הצבעה חשאית להדחת ה"ה בקלרז ונתנאל אך מכבי עולמי דחתה את הבקשה לערוך הצבעה חשאית.	ו.
מכבי עולמי ביקשה להחתים את משפחות הקורבנות והנפגעים על מסמכים משפטיים שיש בהם משום וויתור על הגשת תביעות, תמורת קבלת הלוואות. הקורבנות קיבלו עצה משפטית שלא לחתום על המסמכים. משסירבו המשפחות לחתום על המסמכים שינתה מכבי את תוכנם וניסוחם.	ז.
הכיסוי הביטוחי למכביה ה-15 נעשה בצורה חובבנית כל-כך עד שלא ברור מה היקף הכיסוי הביטוחי גם היום. ההערכה המקסימלית היא שהיקף הכיסוי הביטוחי עומד על 10 מיליון דולר, ואף סכום זה איננו מספיק ונמוך באופן משמעותי מהכיסוי הראוי.	ח.
בספר סיכום של משחקי המכביה ה-15 שהיקפו 250 עמודים לא הוזכר האסון כלל.	ט.
מכבי עולמי מנעה ממכבי אוסטרליה להביע מחאתה על התנהגות ראשיה במסגרת משחקי פאן-אמריקה של מכבי שנערכו במקסיקו-סיטי.	י.
בטלוויזיה האוסטרלית נחשף כי חברי מכבי עולמי ניסו לשבש את עבודת ועדת דותן. כמו-כן, נודע כי מכבי עולמי ניסתה למנוע את הקמת ועדת החקירה של הכנסת.	יא.
מכבי עולמי לא פעלה להסדרת שאלת הבטיחות במשחקי המכביה העתידיים, וממשיכה לדגול בתפיסה של "business as usual" (פרוטוקול 1, עמ' 23). הדבר מהווה עלבון לקורבנות.	יב.

מדברי נציגי הקהילה האוסטרלית, שהופיעו בפני הוועדה, עולות שלוש דרישות
מרכזיות:

1) השעיית נשיא מכבי עולמי, מר רונלד בקלרז, והיו"ר נתנאל עד סיום החקירות
והדיונים המשפטיים הרלוונטיים, ודרישה לשיתוף פעולה ממשי מצד מכבי בהליכים
המתנהלים. התפטרות נתנאל, לאחר ההרשעה הפלילית, נעשתה מאוחר מדי, והיא רק
ממחישה את האבסורד, לטענת הקהילה האוסטרלית, שבסירובו של נשיא מכבי עולמי,
רון בקלרז, להתפטר (פרוטוקול 11, עמ' 7). דוברים לא מעטים התייחסו למימד
הסמלי של המשך כהונת בקלרז. בטקס הפתיחה של משחקי המכביה מצדיעים
המשתתפים לנשיא הארגון. בעניין זה כתבה Elaine Smaller, הפעילה שנים רבות
במכבי אוסטרליה:

How could we attend a Maccabiah and as we march past the
dignitaries podium salute a man who is ultimately morally
.responsible for causing so much pain[?] It is unthinkable

(כן ראו דיווחו של יו"ר הוועדה, ח"כ זנדברג, מפגישותיו עם המשפחות (פרוטוקול 11,
עמ' 6)). נשמעו טענות לפיהן, מייד לאחר האסון, לא ניגש מר בקלרז לפצועים
ולמשפחות הקורבנות לדרוש בשלומם. לאחר שהחלו להישמע דברי ביקורת כלפי
המשך כהונתו של בקלרז, התפרסם ראיון שערך עימו הג'רוזלם פוסט, ביום 24.7.97,
ולפיו אמר בקלרז כי הוא יודע שהאחריות אינה נופלת בחיקה של הוועדה המארגנת
(ובכלל זה - גם לא בשל הקמת הגשר) כיוון שהוא עצמו היה חלק ממנה. לסיום,
חברים רבים בקהילה האוסטרלית ראו כעלבון אישי את הכרזתו של בקלרז, במסגרת
דיוני ועדת גולדמן, כי וועדה זו מנהלת דיון במתכונת kangaroo court (ועדת גולדמן,
ישיבה 7, עמ' 4; וראו תגובת טום דיינוס במסגרת ועדת זנדברג, ישיבה 9, עמ' 11).

חוסר נכונות מכבי עולמי להיענות לדרישה זו מהווה גורם משמעותי להחלטת מכבי
אוסטרליה שלא לשלוח משלחת ספורטאים למכביה ה-16 (ראו מכתב המצורף
לפרוטוקול 10).

2) תשלום פיצוי הולם, צודק ומהיר למשפחות הקורבנות והנפגעים. דרישה זו עלתה
במכתבים רבים של אנשי הקהילה האוסטרלית והעסיקה את הוועדה במרבית דיוניה.
הדרישה היתה "להוציא את המשפחות" מתמונת הדיונים, ע"י תשלום הפיצויים ע"י
מדינת ישראל ולאחר מכן - מציאת מנגנון לבירור האחריות היחסית בין הגורמים
השונים האחראים משפטית אשר ישיבו הכספים למדינה במידת הצורך. מר
וורטהיים, למשל, הביע הערכה לאופן המכובד בו התנהגה מדינת ישראל (שם, עמ'
29‎-28) אך ציין כי עמדת הקהיליה האוסטרלית הינה כי אף שאין עליה אחריות
ישירה, חייבת ישראל לפעול להבטחת פיצוי מהיר והולם למשפחות הנזקקות, ולהוציא
אותן מתמונת המאבק המשפטי. חשוב לציין כי לאור העובדה שחלק מהנפגעים טרם
פנה לבית המשפט, ועורכי דינם של אחרים טרם פרטו את הסכום הנתבע במדויק, לא
יכלה מדינת ישראל להיענות לדרישה זו במלואה.

3) בחינה קפדנית של סוגיית בטיחות משחקי המכביה. דרישה זו הועלתה מספר
פעמים אולם נראה כי גם אנשי מכבי אוסטרליה התרשמו מהמאמצים שנעשים
במסגרת זו, בעיקר ע"י יו"ר הוועד המארגן של המכביה ה-16, מר עוזי צוובנר, אשר
נפגש עם המשפחות באוסטרליה במסגרת ביקורו של יו"ר הוועדה, ח"כ זנדברג שם
(ראו פרוטוקול 11, עמ' 9). הנכונות לשתף את אנשי מכבי אוסטרליה והקהילה
האוסטרלית בתהליך קבלת ההחלטות בתחום הבטיחות לקראת המכביה הבאה
ונכונותו של מר צוובנר למסור כל מידע ולענות על כל שאלה עמעמו דרישה זו במידת
מה. מנגד יש לציין כי החלטת מכבי אוסטרליה, על השעיית חברותה מארגון מכבי
עולמי ובהתאם - כי לא תישלח משלחת אוסטרלית למכביה ה-16, משפיעה גם היא,
כמובן, על מידת המעורבות והעניין של יהדות אוסטרליה בסידורי הבטיחות והביטחון
בהקשר זה (הודעה רשמית הוגשה לוועדת זנדברג בישיבה 10 מיום 23.5.2000,
וצורפה כנספח לפרוטוקול).

מר וורטהיים העלה בפעם הראשונה את בעייתיות השתתפותו של מר צבי ורשביאק,
במסגרת המשלחת הישראלית לאולימפיאדת סידני 2000. מר ורשביאק משמש סגן
נשיא מכבי העולמי, והוא גם יו"ר הוועד האולימפי הישראלי וככזה עומד בראש
משלחת ישראל לאולימפיאדה. הקשר של ורשביאק למכבי עולמי הופך את ביקורו
באוסטרליה לבעייתי בעיני הקהילה, בפרט בשל העובדה כי תפקידו כראש משלחת
ישראל כרוך בהופעות ציבוריות ונשיאת נאומים בטקסים. הנושא עלה באופן מפורט
יותר בהמשך (פרוטוקול 9 מיום 29/3/2000 בעמ' 22). מר וורטהיים הדגיש כי אין
המדובר בעניין אישי כנגד מר ורשביאק, אלא שבמצב העניינים הנוכחי,יתקבל צעד
כזה כהפגנת חוסר רגישות כלפי נפגעי האסון בפרט ויהדות אוסטרליה בכלל. הוועדה
בחרה שלא לעסוק בנושא זה ואף לא זימנה את מר ורשביאק להופיע בפניה.

תגובת מכבי עולמי

מר צבי רביב, חבר הנהלת מכבי עולמי, הגיב בקצרה במסגרת הישיבה הראשונה (עמ'
44‎-39) למספר נקודות שהעלה מר וורטהיים, ולאחר מכן - שלח תגובה מפורטת
בכתב, והביא בפירוט רב את דברו בפני הוועדה, בצוותא עם מר אמיר פלד, חבר
הנהלת מכבי עולמי (ראו פרוטוקול 7). במהלך הישיבות השונות ביטא מר אייל
טיברגר, מנכ"ל מכבי עולמי, את עמדת מכבי בסוגיות השונות. בנוסף, ישיבה מספר 10
הוקדשה לשמיעת דברי נשיאי מכבי במדינות השונות - בריטניה, בלגיה, קנדה,
ארצות-הברית, דרום-אפריקה, קונפדרציית המדינות הלטינו-אמריקאיות, ובעיקר -
את דברו של נשיא מכבי עולמי, מר רון בקלרז.

אלו הם עיקרי הדברים, המלוקטים מהמקורות המפורטים לעיל:

מכבי הביעה את צערה והכרתה באחריותה המוסרית בכל פורום אפשרי. אין מחלוקת לגבי האחריות לאסון, לכך ש"הפרטצ'יות היתה בשיא קומתה" (צבי רביב, פרוטוקול 1, עמ' 42) ושאנשי מכבי אשמים באסון לא פחות מאחרים.	א.
מכבי ארגנה טקסים לזכר ההרוגים מייד לאחר האסון ופעילה עד עצם היום הזה בהנצחת זכרם. כבר למחרת האסון נערך טקס ביישוב מכבים בהשתתפות 5,500 הספורטאים משתתפי המכביה מרחבי תבל (אמיר פלד, פרוטוקול 3, עמ' 15 ובישיבה 7, עמ' 6‎-5).	ב.
מכבי אינה מבקשת להרחיק עצמה מהאסון, אלא עוסקת בנושא על כל היבטיו בכל יום. מכבי היתה הראשונה שהעלתה את הדרישה "להוציא את המשפחות מהתמונה", ולבקש ממדינת ישראל לפצות אותן קודם, ולהתדיין אחר-כך בשאלות הנוגעות לאחריות המשפטית של הנתבעים השונים.	ג.
ראשי התנועה, ובעיקר הנשיא בקלרז, מכחישים כי אמרו את הדברים אשר התקשורת, ובפרט - הג'רוזלם פוסט, ייחסו להם (צבי רביב, ישיבה 7, עמ' 12‎-11).	ד.
אנשי מכבי עולמי ביקשו ליצור קשר עם המשפחות אולם קיבלו את עצת הנהלת מכבי אוסטרליה ונמנעו מלבוא בחודשים הראשונים לאחר האסון. בדיעבד מכירים אנשי מכבי עולמי בכך שעצה זו היתה מוטעית. פעם אחר פעם היכתה מכבי על חטא על שאנשיה ניהלו את מגעיהם עם המשפחות דרך מכבי אוסטרליה, וליתר דיוק - שנענו לדרישת מכבי אוסטרליה שלא להגיע מייד לאוסטרליה (ראו דברי בקלרז, פרוטוקול 10, עמ' 24‎-23 ; דברי עוזי נתנאל בוועדת גולדמן, פרוטוקול 3, עמ' 8). לדברי צבי רביב (פרוטוקול 7, עמ' 14):	ה.

מיד לאחר שקרה האסון, יצאה משלחת עם סגן שר החינוך לאוסטרליה. הועלתה
הצעה שראשי מכבי ייסעו לאוסטרליה ביחד עם הארונות... לקח שלושה או ארבעה
שבועות עד שההרוג האחרון נפטר. היתה כוונה כזאת. אנחנו פונים למכבי אוסטרליה
ומתייעצים [עימם] על כל צעד ושעל, ואנשי מכבי אוסטרליה הודיעו לנו חד-משמעית:
אל תבואו לאוסטרליה, שלא תעיזו לבוא לאוסטרליה, תדחו את זה, אל תבואו לכאן.
אנחנו לא אנשים שנמצאים בשטח אלא הם האנשים שנמצאים בשטח...

הם אמרו שהזעם שם כזה גדול שלא יתאפשר לנו להציג את העמדה שלנו בצורה
סבירה.

עמדה זו אושרה ע"י מי שהיה נשיא מכבי אוסטרליה בזמן האסון,
Thomas Goldman (פרוטוקול 10, עמ 33‎-32, ההדגשות הוספו):

They [Maccabi World Union] were ready to come... At that time the
emotion in Australia was running very high and in discussing whether
they should or should not come ... it was felt inappropriate for them to
come at that time. The second time that they wanted to come was
about a month later and again we suggested to them that it was too
early, the wounds are too fresh... that decision was not one that I took
myself [but] in consultation with both members of the Jewish
community and with the members of Maccabi in Sidney. I have to say
that we did not at the time consult with the families as to whether they
wanted to see them... I think its fair to say perhaps in hindsight the
question could not have possibly asked of me, maybe they should
.have just gotten on a plane and come to Australia

בהמשך אף ציין מר רביב כי קולין אלתרמן ביקש מיו"ר מכבי, עוזי נתנאל, אשר הגיע
לבקר את בתו, סאשה, לצאת מהחדר כי "אנחנו לא רוצים לראות אותך". הביקור אשר
נערך באוסטרליה בסופו של דבר, בפברואר 1998, היה, עבור אנשי מכבי, קשה
וכואב, "רגשי ואפקטיבי" ולא נתפש בעיניהם כלל ועיקר כביקור קר ומתנכר (סעיף 9
לתשובת מכבי המצורפת לפרוטוקול 1).

הטענות באשר להפרעה לפעילות ועדת דותן ולנסיון למניעת הקמת ועדת החקירה משוללות יסוד וגובלות בהוצאת דיבה.	ו.
אשר להעברת כספים: מכבי העולמי התחייבה להעביר 500,000$, והעבירה עד היום סכום של 704,000$ לאוסטרליה - הסכום הגבוה ביותר שהעביר גוף כלשהו. מכבי מעולם לא נדרשה להעביר את הכספים באופן מיידי, אלא "לפי צורך" (אייל טיברגר, ישיבה 4, עמ' 17‎-14 ; וכן בוועדת גולדמן - פרוטוקול 3, עמ' 6). למעשה, מכבי אוסטרליה אף הציעה בשלב מסוים להחזיר סכום של 125,000$ כיוון שטרם התעורר הצורך בו (דברי אמיר פלד וצבי רביב, ישיבה 7, עמ' 16).	ז.
אשר למסקנות אישיות: שניים מראשי מכבי, יורם אייל ואיתמר הרמן, התפטרו מכל תפקידיהם. עוזי נתנאל, שהיה אמור לקבל באופן אוטומטי את תפקיד יו"ר הוועדה הבינ"ל של המכביה ה-16, הסיר, כמעט באופן מיידי, את מועמדותו לתפקיד, ולאחר הכרעת הדין במשפט הפלילי - אף פרש מכל תפקידיו במסגרת מכבי.	ח.

ט. סוגיית התפטרות מר בקלרז: לאורך כל הדיונים הביעה מכבי עולמי תמיכה בלתי
מסוייגת במר בקלרז ועמדה בלתי מתפשרת בדבר המשך כהונתו. שני נימוקים
מרכזיים עומדים בבסיס טענה זו:

אין למר בקלרז כל קשר לניהול היומיומי של מכבי. כיוון שכך, אין עליו אחריות
ציבורית לפרוש מתפקידו בעקבות האסון. אנשי מכבי השתמשו בהקבלות שונות
מעולמנו הפוליטי, ודימו את הדרישה להתפטרות מר בקלרז לדרישה (שכמובן, לא
היתה) להתפטרות שר הביטחון (בנוסף לרמטכ"ל ולאלוף פיקוד צפון, המקבילים
לתפקיד שמילא מר נתנאל) בעקבות אסון המסוקים, בו נהרגו 73 חיילי צה"ל.

מכבי הינה תנועה המתנהלת על פי דין, בעלת חוקה, מוסדות נבחרים, בית דין אשר
בראשו שופט בית משפט עליון בדימוס (כב' השופט דב לוין) וועדת ביקורת. התנועה
קיבלה, דרך מוסדותיה הנבחרים החלטה המגבה את נשיא מכבי עולמי (קונגרס
מכבי, מאי 1998 - פרוטוקול 7, עמ' 11) ושנה לאחר האסון - אף נבחר מר בקלרז
מחדש כנשיא מכבי (פרוטוקול 10, עמ' 15).

יש להדגיש כי עמדה זו הובעה באופן מפורש וברור גם ע"י נשיאי מכבי ממדינות שונות
(ארה"ב, קנדה, דרא"פ, המדינות הלטינו-אמריקאיות, בריטניה). בישיבה מספר 10 של
ועדת החקירה של הכנסת הופיעו נשיאי מכבי במדינות שונות. כולם כאחד הביעו
תמיכה במר בקלרז ובהישארותו בתפקיד. לעתים אף נשמע כעס מצידם על אנשי
הקהילה האוסטרלית (ראו בעיקר: דברי Jane Futerin, נשיאת מכבי דרום-אפריקה,
בעמ' 9 ואילך ; וכן דברי Richard Feldman, נשיא מכבי בריטניה, עמ' 7). הדברים
הגיעו אף לידי כך שאנשי הקהילה האוסטרלית הואשמו ברצון "לגמור עם התנועה"
(גיורא אסרובילסקי, נשיא הקונפדרציה הלטינו-אמריקאית של מכבי, שם, בעמ' 11).

נשיא מכבי עולמי, מר רון בקלרז, ציין באותה ישיבה כי הדרך לקחת על עצמו אחריות
באותו מעמד היתה להימנע מלהתפטר. כדבריו, בעמ' 14:

The easiest thing that I could have done from the very first day, I would
have resigned, leave the organization and leave behind a lot of
trouble, a lot of chaos like any coward would do something like that. I
felt an obligation towards an institution to which... I have dedicated 30
years of my life... I felt I had a moral obligation with that institution to
resolve the issues. I also felt I had an obligation to my Australian
.Haverim

לדבריו, בשל העובדה שלא התפטר הושגו יעדים רבים: תרומות, שמירת אחדות
האירגון והעלאת המורל. עם זאת, יעדים נוספים עוד עומדים מנגד, ואלו ייפגעו במידה
ויקבל את הדרישה להתפטר. בנוסף, ציין מר בקלרז, אין ולא יכולה להיות לו כל
אחריות אופרטיבית לענייני דיומא בהנהלת מכבי עולמי. תפקיד הנשיא הוא לקבוע את
קווי המדיניות הכלליים. בעוד שתפקיד היו"ר הוא לבצע את הניהול היומיומי. מר
בקלרז ציין כי לאחר האסון, אשר השפיע עליו קשות, הוא התייעץ עם חבריו, עם אנשי
הנהלת מכבי ועם הרבי שלו וכולם כאחד - יעצו לו להישאר בתפקיד.

אשר לצבי ורשביאק - הרי שגם אליבא דאנשי הקהילה האוסטרלית - הוא אינו קשור באופן אישי לאסון. יש לראותו כנציג הספורטאים הישראליים ולא להעמיד כל דרישות כלפי השתתפותו במסגרת המשלחת הישראלית לאולימפיאדה (אמיר פלד, ישיבה 9, עמ' 29).	י.
הסדרי הביטוח נוסחו ע"י יועץ ביטוחי מיוחד, "מהטובים בארץ, עודד ורנר, שגם מתעסק בענייני ספורט, פציעות של ספורטאים באירועי ספורט וכן הלאה" (יורם אייל, ועדת גולדמן, פרוטוקול 3, עמ' 11) שמכבי שכרה לצורך המכביה, ואין להטיל באנשי מכבי עולמי כל אשמה בנוגע לכשלים שנמצאו בהסדרים אלה.	יא.
מכבי עולמי לא ידעה על נוסח הטפסים עליהם נדרשו המשפחות לחתום ע"י חברות הביטוח. מייד כשנודע הדבר, שונה נוסח המסמכים והנוסח החדש מאשר קבלת סכומים על חשבון פיצוי עתידי, במידה ויינתן (ראו דברי מרים רובינשטיין, פרוטוקול 4, עמ' 8, ודברי אייל טיברגר ואמיר פלד, שם, בעמ' 18‎-16).	יב.
מכבי אינה משדרת "עסקים כרגיל", אלא משקיעה את מלוא המאמץ והמשאבים בצדדים הבטיחותיים של המכביה ה-16.	יג.

דיווח מביקורי עדים באוסטרליה

בפני הוועדה הופיעו עדים אשר במסגרת תפקידם ועיסוקיהם התאפשר להם להתרשם
מהלכי הרוח בקהילה באוסטרליה:

פרופ' ארווין קוטלר, חבר פרלמנט יהודי מקנדה ביקר באוסטרליה והדגיש את הכאב
של יהדות אוסטרליה ואת הפער שהולך ונפער בין אוסטרליה לישראל. כמו-כן, הביע
את דעתו שלתחושות כאב אלה השלכות גם על קהילות יהודיות אחרות. הדבר עשוי,
לדעתו, להשפיע על ההתרחשויות באולימפיאדה אשר תתקיים בסידני, אוסטרליה
בחודש ספטמבר 2000 וגם על משחקי המכביה ה-16 (שם, עמ' 39‎-44).

אבי פזנר, יו"ר קרן היסוד, ביקר באוסטרליה בדצמבר 1999, והתרשם כי הנושא אינו
יורד מסדר היום של הקהילה היהודית במקום. בשים לב כי "יש מעט קהילות בעלות
איכות כמו הקהילה של יהודי אוסטרליה" (ישיבה 2, עמ' 2) מהווה הדבר, לדעתו,
גורם כואב באופן מיוחד. לדבריו, האסון חוצה גדרות, ואינו מוגבל רק לזעמם של
המשפחות אשר נפגעו באופן אישי, והוא נחלת הקהילה היהודית האוסטרלית כולה.

אנשי משרד החוץ הישראלי הביאו בפני הוועדה את הרשמים שלהם:

שמואל בן-שמואל, ראש חטיבת התפוצות במשרד החוץ, עמד על ההשלכות של אסון
מסוג זה על היחסים עם יהדות התפוצות בכלל, והסכים עם מר וורטהיים כי, במידה
ולא יימצא פיתרון עד אולימפיאדת סידני 2000, עלול להיגרם אסון תדמיתי לישראל
(עמ' 50‎-44 לפרוטוקול 1).

שמואל מויאל, לשעבר שגריר ישראל באוסטרליה, ציין כי ההלם בקהילה היהודית
באוסטרליה גדול. האסון עדיין נותן אותותיו, בעיקר על קהילת סידני, אשר איבדה
שלוש דמויות מרכזיות ובולטות (ישיבה מספר 4, עמ' 4‎-2). הצלקת של הקהילה נובעת
הן מהאסון והן מהטיפול אחריו. הציפיה, לדבריו, הינה כי ממשלת ישראל תיקח על
עצמה את האחריות לתשלום ולאחר מכן - תיערך התחשבנות. עיקר הכעס מופנה כלפי
מכבי, אך קיימת גם ביקורת כלפי ממשלת ישראל. לדבריו, "אחרי ששקע האבק" (שם,
עמ' 5) לא נעשה מספיק למעט בתחום של יחסי ציבור (ביקור ח"כ ושרים אצל
המשפחות). בתחומים האופרטיביים - העבירו את כל הטיפול לחברות הביטוח
ולמכבי. הציפייה היתה, לדבריו, שמדינת ישראל "תשים את ההמחאה על השולחן".

בפני הוועדה נשמעו דברי שבח והערכה כלפי עבודתם המסורה והמקצועית של קונסול
ישראל ישראל בסידני, מרדכי ידיד (ששימש בתפקיד בזמן האסון ולאחריו) ואפי
בן-מתיתיהו, המכהן בתפקיד כיום.

אילנה מיטלמן, ממשרד החוץ, הצביעה על תחושה של "נתק מוחלט" בין מכבי עולמי
ובין הקהילה באוסטרליה, עד כדי כך שמשרד החוץ נרתם לעדכן את אנשי מכבי
באוסטרליה בנוגע להכנות לקראת המכביה ה-16 (פרוטוקול 5, עמ' 12). ניתן לציין כי
נראה שחל שיפור במגזר זה בעקבות הצטרפות מר עוזי צוובנר לנסיעת יו"ר הוועדה,
ח"כ זנדברג, באוסטרליה ושיחות מר צוובנר עם המשפחות והקהילה.

מדברי מרדכי עמיחי, ראש מחלקת פסיפיק במשרד החוץ, האסון עורר הדים גם ברמת
הפרלמנט והממשל האוסטרליים. הדבר בא לידי ביטוי, בין השאר, בבקשה של שר
החוץ האוסטרלי מראש הממשלה ושר החוץ הישראליים להקמת ועדת חקירה
פרלמנטרית (פרוטוקול 3, עמ' 19). בנוסף, עלה הנושא במסגרת פגישת ראשי ממשלת
ישראל ואוסטרליה במהלך ביקורו של ראש ממשלת אוסטרליה בישראל.

3. פיצויי הנפגעים ומשפחות הקורבנות

בישיבה מספר 2, מיום 12/1/2000, ציין מר אבי פזנר, יו"ר קרן היסוד, כי הדבר
שמטריד ביותר את כל הקהילות הוא, כדבריו, "מדוע לא גומרים את כל הסיפור". מר
פזנר ציין כי הרגשות הקשים של הקהילה באוסטרליה נובעים מכך שהקהילה אינה
מעודכנת באשר למאמצים הנעשים לסיום מהיר של ההליכים הפליליים והאזרחיים
(הפורמליים והבלתי פורמליים).

לאחר שנים של קיפאון בניסיון למצוא הסדר אשר יאפשר פיצוי הולם ומהיר יחסית
ניתן להצביע על שינוי עקרוני בגישת מדינת ישראל לסוגיה. האיש אשר קיבל את
ההחלטה והביא לשינוי הוא שר האוצר אברהם (בייגה) שוחט אשר הסכים להסדר
ביניים לפיו יקבע בית המשפט את הפיצוי הראוי ובשלב ביניים, מבלי להכיר באחריות
המשפטית הסופית תשלם המדינה שליש מהפיצוי. עו"ד לב שגב, מהלשכה המשפטית
של משרד האוצר, תיארה את ההסדר כדלקמן (ישיבה מספר 2, עמ' 4):

בית המשפט ביקש מהמדינה שתישא בדיון ביניים בשליש מהנזק. זאת אומרת,
המדינה שליש, מכבי עולמי שליש ובר-אילן [כך]. המדינה נענתה לבקשת בית המשפט
והיא לקחה על עצמה מימון ביניים עד שבאמת יתברר המצב.

מדינת ישראל ומכבי עולמי הסכימו להסדר זה (ראו גם דברי שר האוצר שוחט,
בישיבה מספר 8 מיום 13/3/2000), אך נותר חסר של שתי תשיעיות מהסכום הכולל
(שני-שלישים מהשליש האחרון). בשלב מסוים, למרות ובניגוד להמלצת הוועדה, לא
הסכימו נציגי המדינה לכסות סכום זה במסגרת תשלום ביניים (ראו דברי מרים
רובינשטיין, ראש המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, בעמ' 12‎-11 לפרוטוקול
ישיבה מספר 4). מאוחר יותר, שונתה המדיניות והושג פיתרון מניח את הדעת בשלב
זה.

החלטתו העקרונית של שר האוצר ניתנה לגבי תשעה תיקים והביאה להאצת הדיונים
המשפטיים. כיום, ולאחר שוועדת זנדברג תרמה את חלקה באופן ישיר ועקיף לשינוי
המדיניות, הסכימה המדינה במכתב שר האוצר למר רון וייזר מיום 28.6.2000
להחיל הסדר זה על כל התביעות. עד היום הוגשו כמעט כל התביעות וחלה התקדמות,
אם כי לא בכל התיקים בעניין פירוט התביעה הכספית וסכום הפיצוי הנדרש. במקביל,
הסתיימו ההליכים המשפטיים בעניינם של 25 מתוך 54 תובעים. נדמה כי ההליכים
המשפטיים צברו תאוצה לפחות ככל שהם נוגעים לפיצוי הנפגעים וסיום פרק זה
מבחינתם. ברור כי כל עוד יימנעו עורכי דין של חלק מהנפגעים מלהגיש את
תביעותיהם לא ניתן יהיה לסיים ההליכים אלה.

פרק הזמן שלקח למדינת ישראל לאמץ גישה חדשה, שונה וחיובית, תרם להגדלת
הקרע והתחושות הקשות בקהילה היהודית באוסטרליה. הוועדה התרשמה כי לו היתה
מדיניותו החדשה של שר האוצר שוחט מיושמת מבעוד מועד סביר כי הנזק הציבורי
היה קטן יותר. הוועדה התרשמה כי עד לאותו שלב היה הטיפול בפרשה מסור לידי
גורמים משפטיים ופקידים ונעדר יד מכוונת של מקבל החלטות ברמה הפוליטית.

תשלומי ביניים

כדי לטפל בצרכים מיידים של משפחות הפצועים וההרוגים, העבירו מדינת ישראל
ומכבי עולמי כספים לידי הקהילה באוסטרליה. מלכתחילה, ביקשה מכבי אוסטרליה
להקים קרן של מיליון דולר לנפגעים, שתמומן במחציתה ע"י מדינת ישראל ובמחציתה
ע"י מכבי עולמי. הכספים יועדו להיות תשלומי ביניים, על חשבון כספי פיצויים,
במידה ואלו האחרונים ייפסקו במסגרת ההליך המשפטי.

בשלב הראשון, כאמור, התבקשה מדינת ישראל להעביר כתשלומי ביניים סך כולל של
500,000$. ממשלת ישראל נתנה תשובה חיובית שבועיים לאחר קבלת הבקשה
(מרים רובינשטיין, פרוטוקול 4, עמ' 8).

מייד לאחר האסון - הוחלט במכבי עולמי להעביר למשפחות הנזקקות סך של
50,000$. לאחר מכן, במסגרת ביקורו בישראל של תום גולדמן, התבקשה מכבי
עולמי, ב-10 באוגוסט 1997, להעביר כספים "לפי הצורך". נאמר לאנשי מכבי,
לטענתם, כי כספי המדינה יהיו הכספים הראשונים שיחולקו (דברי אייל טיברגר,
מנכ"ל מכבי עולמי, פרוטוקול מספר 4, עמ' 15). עד מאי 1998 היו בקרן, לדברי מר
טיברגר, סך 125,000$ שניתנו ע"י מכבי ולא חולקו (שם, עמ' 16). מכבי עולמי
המשיכה בהעברת כספים לטיפול בנפגעים. שתי ההעברות העיקריות היו: סך של
80,000$ שהועבר לסייע בטיפול בישראל וסך של 124,000$ שהושג דרך
הקונפדרציות השונות של מכבי עולמי (ארה"ב, דרא"פ, ישראל, דרא"מ, אירופה).
באוקטובר 1999 הועבר סכום של 327,000$, ובכך השלימה מכבי עולמי את
התחייבותה הראשונית, וסכום ההלוואה הכולל הגיע לסך 704,000$. לדברי מר
טיברגר, העיכוב בהעברת הכספים נבע מהעדר מקורות כספיים נאותים בתנועת מכבי
עולמי.

לאחר שהכספים הגיעו לאוסטרליה, הוחלט כי הם יחולקו ע"י ועדה מקומית אשר
קבעה את הקריטריונים לחלוקה (ראו דברי השגריר שמואל מויאל, פרוטוקול 4, עמ'
7‎-6). לדברי מרים רובינשטיין, ראש המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה,
הכספים הועברו מישראל לאוסטרליה תוך שבועיים, והעיכוב העיקרי בהעברתם
למשפחות נבע מעבודת הוועדה האוסטרלית. בשל כשל הסברתי, יצא עיקר קצפן של
המשפחות על העיכוב כלפי מדינת ישראל (ישיבה מספר 4, עמ' 10‎-8). לדברי עו"ד
רובינשטיין:

היתה טענה שהופנתה, למה הכסף לא מחולק, כשהטענה הנכונה היתה צריכה להיות
לוועדה [האוסטרלית, אשר היתה אחראית על חלוקת הכספים] ולא אלינו. היה בלבול
מסוים, כאילו מדינת ישראל היא זו שמעכבת את הכספים בעוד שאנחנו, ברגע שנתנו
את התשובה, הכסף היה בבנק ואפשר היה להוציא אותו אלא שהפרוצדורה של
הוועדה שם ארכה יותר זמן.

מכבי אוסטרליה ידעו את האמת וידעו איפה זה עומד אבל האנשים שהיו זקוקים
לכסף לא ידעו ולכן היתה איזושהי בעיה... ניסינו באמצעות הקונסוליה, באמצעות
השגרירות, באמצעות הנציגים שם להסביר ולפעמים הצלחנו ולפעמים לא.

לאחרונה אישר שר האוצר העברת סכום נוסף של 500,000$. ועדת הכספים של
הכנסת אישרה את ההעברה. נכון ליום זה, מתברר כי הכסף טרם הועבר כיוון
שמסמכים מסוימים לא נחתמו ע"י הגורמים בקהילה באוסטרליה אשר נדרשו לעשות
כן.

4. פעולת הגופים הרלוונטיים ותהליך קבלת ההחלטות לפני האסון
ולאחריו

פעולות הקשורות באסון עצמו

בשל החשש לפגיעה בכללי הסוביודיצה, ונוכח ההליכים המשפטיים המתקיימים
בפרשה, פנו לוועדה בכתב פרקליטת המדינה, גב' עדנה ארבל והיועמ"ש לכנסת, מר
צבי ענבר, על מנת שלא תדון בפעולות גופים שונים כדוגמת רשות נחל הירקון, עיריית
רמת-גן, המשרד לאיכות הסביבה ומשרד הבריאות וההצדקות לפעולתם בכל הנוגע
לאסון הגשר. הוועדה קיבלה בקשה זו והדו"ח לא יתייחס לעניינים אלה.

תהליך קבלת ההחלטות והפעולות המיידיות שלאחר האסון

מייד לאחר היוודע הפרטים הראשוניים אודות האסון (נפילת הגשר ונסיונות החילוץ)
התקיימה התייעצות בחדרו של מנהל האיצטדיון. ההתייעצות ארכה בין חמש
לחמש-עשרה דקות (ראו דברי אריה שומר, ישיבה מספר 6, בעמ' 3) הוחלט להמשיך
בטקס הפתיחה, תוך קיצורו באופן משמעותי (משעתיים וחצי לחמישים דקות - דברי
שומר, שם, בעמ' 8) ע"י הורדת אלמנטים של "שמחה ואופוריה" (כדברי אמיר פלד,
ישיבה מספר 3, בעמ' 4) הכוללים זיקוקי די-נור וכו' והשארת אלמנטים
ציוניים-יהודיים.

בדיעבד, אליבא דכל המשתתפים בדיונים השונים, הסתבר כי החלטה זו היתה הנכונה
מן הבחינה הבטיחותית-בטחונית: הפסקת טקס הפתיחה בשל מאורע כה טראומטי
היתה עלולה לסכן את חייהם של הצופים בטקס (ההערכה היתה כי היה מדובר
בכ-45,000 צופים באיצטדיון), בנוסף ניתן לקבוע בוודאות כי הפסקת טקס הפתיחה
היתה מקשה על חילוץ הנפגעים מהמים, בשל התגודדות סקרנים באזור האסון, ועל
נתיבי הפינוי לבתי-החולים, בשל יציאת הקהל לביתו (ראו דברי יצחק דדון, חבר ועדת
דותן, בעמ' 6 לפרוטוקול מספר 3, מיום 19/1/200 ; וכן צבי בר, ועדת גולדמן,
פרוטוקול 3, עמ' 16 ; דברי עוזי נתנאל ויורם אייל בוועדת גולדמן, פרוטוקול 2, עמ'
18‎-17).

מייד לאחר שהתבררו מימדי האסון החליט סגן שר החינוך, ח"כ משה פלד, לבטל את
יום הפעילות הראשון, לרכז את המשלחת האוסטרלית לטיפול פיזי ופסיכולוגי ולקיים
טקס זיכרון ביישוב מכבים בהשתתפות 5,500 ספורטאי המכביה. לדברי אמיר פלד,
חבר הנהלת מכבי עולמי (עמ' 15 לפרוטוקול 3) מכבי המשיכה לדאוג לספורטאים
האוסטרליים באינספור דרכים שונות (העמדה לרשותם של שירותים כגון משרדים,
טלפונים, מכשירים סלולריים, שיחות עם אנשי מקצוע).

כמו-כן, ביקשה מכבי מהנשיא וייצמן לנהל שיחות עם המשלחת האוסטרלית בכדי
לשכנע אותם להישאר ולהשתתף במשחקים . לדברי אמיר פלד (ישיבה 3, עמ' 8):

הנשיא התבקש על ידנו לעשות כל שלאל ידו ולעזור בכל מה שקשור לאסון לרבות
הבקשה החשובה להביא לידי תוצאה שהמשלחת האוסטרלית תישאר ותשתתף
בהמשך משחקי המכביה.

מאמצים אלו עלו יפה, כידוע, בכל הנוגע להחלטת אנשי המשלחת האוסטרלית להישאר
ולהשתתף במסגרת המכביה ה-15.

5. סידורי הבטיחות ופעולות הכנת המכביה ה-16

לקראת המכביה ה-16 מונה, לראשונה, יו"ר ועד מארגן אשר אינו מאנשי מכבי - מר
עוזי צוובנר. מר צוובנר העיד בפני הוועדה ופירט את כל ההכנות הנעשות במסגרת
הוועד המארגן של המכביה ה-16. להלן עיקרי דבריו (ישיבה מספר 5, מיום
16/2/2000):

כחלק מהלקחים, הסביר מר צוובנר, אוחדו מספר אגפים לאגף בטיחות, ביטחון
ושירותי חירום. בראש האגף עומד מר יעקב סנדלר. כיועץ מיוחד מונה ראש המוסד
לשעבר, מר שבתאי שביט. לראש תחום ביטחון מונה תא"ל (מיל.) ירמי אולמרט; לראש
תחום בטיחות - מר פיטר מגנוס. לראש תחום שירותי חירום - מר משה קריסטל.

לכל תחום פעולה מונתה ועדה בינ"ל מלווה, כדי להגביר את שיתוף הפעולה עם
המשלחות מחו"ל. ועדות אלו הפכו לדומיננטיות מאוד ומגבירות את הקשר עם
התפוצות. היו מספר דיונים עם המשלחות, ובהן גם עם נציגי מכבי אוסטרליה. מר
אייל טיברגר קיבל את המלצת הוועדה להגביר את הפגישות היזומות מצידה של מכבי
העולמי עם נציגי אוסטרליה ולשלבם בתכנון המכביה ה-16. ועדת הבטיחות בודקת
את כל המתקנים המיוחדים אשר ישמשו את המכביה (מתקנים קבועים וגם מתקנים
זמניים). ועדת ביטחון תבדוק נהלי ביטחון, תיפגש עם קב"טים ותכין דרישות נוספות
שיתאימו לצרכי הביטחון. ועדת שירותי חירום תבדוק אישורים רפואיים, צוותים
רפואיים, קשר עם בתי חולים.

היועץ הביטוחי הוחלף במי שמהווה, לדברי מר צוובנר, אחת היועצות לענייני ביטוח
הטובות בישראל.

מר צוובנר הדגיש כי על המארגנים לבדוק פעילות של קבלני משנה, ולא רק של קבלני
עיקריים.

נצ"מ שייקה הורביץ מהמשרד לביטחון פנים הוסיף כי בספטמבר 1999 הוגש
לממשלה דו"ח בין-משרדי. בנושא אירועים המוניים (שם, עמ' 15‎-16). הדו"ח,
המתייחס לאסון ערד (יולי 1995) ולאסון המכביה - הוגש גם לוועדה. הדו"ח ממליץ
על יצירת הסדר חקיקתי, המפורט בדו"ח עצמו, במסגרת תיקון חוק רישוי עסקים
והתקנת תקנות, תוך מתן שיקול דעת לרשויות הרישוי להעניק פטור מהדרישות
האמורות והכרזת "מטרת בטיחות" כמטרת רישוי לעסק של "עינוג ציבורי" וקביעה
מפורשת של המשרד הממשלתי שיהיה מופקד על קידומה של מטרה זו.

עיקרי החקיקה המוצעת כוללים: הגדרות של תחולת החוק, ריכוז המידע הרלוונטי,
הוראות בנוגע לבטיחות שטח האתר והמתקנים אשר בו, ניהול הקהל באירוע, רווחת
הקהל (שירותי תברואה, מזון ומים, רפואה, מידע וסיוע), היערכות למצב חירום
(פינוי, שירותי רפואה, שירותי כיבוי אש), הנחיות בנוגע לבעלי תפקידים באירוע
(כישורים והכשרה, אחריות וסמכות), סמכויות קצין המשטרה שמונה לשמש מפקד
כוחות המשטרה בארוע, מעקב שוטף והפקת לקחים בעקבות כל אירוע.

המלצות אלו טרם הפכו לחלק מספר החוקים של מדינת ישראל.

מסקנות

מסקנות הוועדה נכתבות שלוש שנים לאחר אסון המכביה, וכמעט שנתיים לאחר
ישיבתה הראשונה של ועדת חקירה של הכנסת לעניין זה. לכאב ולצער הראשוניים
הצטרפו, במהלך שלוש השנים שחלפו, זעם וייאוש.

אנו עומדים בפני שנת האבל הרביעית ופורסים מסקנותינו.

מסקנות הוועדה תתייחסנה לפרשה הטראגית לאורך ציר הזמן החל מהמועד הסמוך
לאסון ועד לימים אלה.

1. ההחלטה להמשיך בטקס הפתיחה

טקס הפתיחה של המכביה ה-15 נמשך, כאמור, בעוד אנשים נאבקים על חייהם.
ההחלטה על כך התקבלה בחדרו של מנהל האיצטדיון וקיבלו אותה אנשי מכבי,
בהתייעצות עם נשיא המדינה, מר עזר וייצמן, אשר נכח במקום. משך ההיוועצות לא
עלה, ככל הנראה, על עשר דקות. בסופו של דבר קוצץ משך הטקס באופן משמעותי,
ונמשך פחות מחמישים דקות (בהשוואה לתיכנון המקורי של שעתיים וחצי).

האם היה זה מעשה ראוי? לדעת הוועדה הגיעה הגרוטסקיות לשיאה כאשר הטלוויזיה
בחרה לפצל את המסך ולהקרין בו זמנית מראות אנשים נאבקים על חייהם ולצידם
רקדנים מפזזים על כר הדשא. הוועדה סבורה כי החלטה זו היתה בעייתית למדי,
ועוררה תחושות קשות בקרב הצופים באירוע כמו גם, לאחר מכן, בלב הפצועים
ומשפחות ההרוגים (ראו לעניין זה דברי ח"כ נעמי חזן - פרוטוקול 6, עמ' 7). שידור חי
של מראות אסון ופגיעה איננו זר למדינת ישראל. ואולם מקרה זה חריג היה גם בשים
לב לנורמות המקובלות בישראל ואין להותירו ללא דיון ציבורי הולם, במסגרות
המתאימות.

בהתעלם מההחלטה לשדר בטלוויזיה את טקס הפתיחה באופן האמור, מוצאת הוועדה
את ההחלטה להמשיך בטקס החלטה נכונה בנסיבות העניין. ההסבר הבטיחותי הפשוט
הינו משולש:

ראשית, סכנה לצופים עצמם: החלטה להפסיק באופן פתאומי ודרסטי מופע בו צופים
למעלה מ-45,000 אנשים עשוי לעורר תחושות בהלה ופניקה. צופים יבקשו לצאת את
האיצטדיון בחיפזון וקיים חשש לרמיסת קהל אם הדבר ייעשה באופן לא מבוקר.
הסכנה כי מימדי האסון יגדלו היתה סכנה מוחשית.

שנית, הפרעה לכוחות החילוץ באזור האסון: אלפי הצופים אשר ייצאו מהאיצטדיון
עשויים היו להתקבץ בהמוניהם, לנסות לסייע בפעולות החילוץ או סתם לצפות בהם
ובסופו של דבר - אך להקשות על נסיונות החילוץ.

שלישית, חסימת כבישי הגישה: גם בהנחה שעשרות אלפי הצופים היו ממהרים ישירות
למכוניותיהם ולא מתקבצים סביב אזור האסון - היה הדבר מקשה באופן בלתי נסבל
על דרכי הגישה אל ומבתי החולים בכדי לפנות את הפצועים.

סיכומו של דבר - ההחלטה הקשה שהתקבלה, להמשיך בטקס במתכונת מקוצרת,
היתה הטובה ביותר האפשרית בנסיבות הקיימות. אך שידורו של הטקס לצד הקרנת
תמונות הנפגעים מחייב ביקורת ודיון ציבורי נוסף.

2. הקשר עם הנפגעים, משפחות הקורבנות והקהילה באוסטרליה במהלך משחקי המכביה

מייד לאחר טקס הפתיחה הוחלט, ביוזמת סגן שר החינוך, ח"כ משה פלד, לבטל את
יום התחרות הראשון ולערוך, בערב יום זה, טקס זיכרון ביישוב מכבים, בהשתתפות
5,500 ספורטאי המכביה.

לאחר הטקס, כשהיו אמורים להתחיל את התחרויות, ביקשו המארגנים, ראשית,
להביא לכך שהמשלחת האוסטרלית תישאר ותתחרה, ובנוסף - לדאוג לכל מחסורם
וצורכיהם.

המשימה הראשונה צלחה: נשיא המדינה נרתם לעזרתה של מכבי עולמי וניהל שיחות
מרגשות, על פי העדויות, עם אנשי המשלחת האוסטרלית, אשר הביאו להחלטה
משותפת להישאר ולהתחרות, לכבוד החברים הפצועים ולזכר ההרוגים (ראו דברי
אריה שומר, פרוטוקול 6, עמ' 5 ; דברי צבי רביב, פרוטוקול 3, עמ' 19 ופרוטוקול 7,
עמ' 8 ; דברי צבי בר ויורם אייל בוועדת גולדמן, פרוטוקול 3, עמ' 7).

אשר לטיפול במשלחת האוסטרלית הדברים נתונים במחלוקת. לדעת הוועדה מחלוקת
זו חלקה מחלוקת שבעובדה וחלקה מחלוקת שבתחושה.

בעוד שמכבי עולמי טוענת כי המשלחת האוסטרלית טופלה באופן הטוב ביותר שניתן
ע"י בידודם לצורך טיפול פיזי ופסיכולוגי, קיום שיחות קבוצתיות ונקיטת כל
האמצעים הנדרשים (אמיר פלד, פרוטוקול 3, עמ' 15), נשמעות טענות, אם כי לא
רבות, בקרב נציגי המשלחת האוסטרלית, כי הטיפול לא היה יסודי, ובעיקר - כי נשיא
מכבי, מר בקלרז, לא פנה אל פצועים ומשפחות הקורבנות ולא ניסה כלל לדרוש
בשלומם אלא בחר להתעלם מהם.

נראה כי הממצאים אינם סותרים זה את זה: מכבי אמנם הושיטה את כל שביכולתה
ברמה הלוגיסטית, אך ידה המסייעת של מכבי לא ידעה ללטף ולחבק בחום. דווקא
בקרב תרבות ישראלית המוכרת בצדק רב, בחום ובמגע הבלתי פורמליים, אשר
הוכיחו את עצמם לעילא ולעילא בהמשך פרשה זו עצמה, התמקדו אנשי מכבי דווקא
בפתרונות הבירוקרטיים והטכניים, החשובים כשלעצמם, ולא השקיעו את אותה
אנרגיה בקשר האנושי והבלתי אמצעי עם הספורטאים ומשפחותיהם. ייתכן ואנשי
מכבי בחרו בדרך זו בשל תחושת המבוכה הכרוכה במגע עם אסון כה כבד. אולי היה
זה ההלם הראשוני מהתמוטטות הגשר והתוצאות שנלוו לו אשר הביאו לכך. אין ספק
כי היה זה אחד מזרעי הפורענות שהובילו לנתק ולקרע מאוחר יותר.

3. הקשר עם הקהילה היהודית באוסטרליה, סוגיית הפיצויים, דרישות
ההתפטרות, ושאלות נלוות שהתעוררו עד ימינו

א. הקשר בין מדינת ישראל לקהילה היהודית באוסטרליה

הוועדה מצאה כי, למעט מקרים חריגים למדי, מדינת ישראל טיפלה באותם מרכיבים
שהיו בתחום אחריותה באופן ראוי ומהיר. ההלוואה הראשונית שהתבקשה, בסך
500,000$, אושרה בתוך שבועיים והיתה נגישה למשפחות בסמוך לאישורה. בניגוד
לטפסים ששלחה מכבי עולמי למשפחות (ראו להלן), נמצאו הטפסים שמדינת ישראל
דרשה ממקבלי ההלוואה לחתום עליהם ראויים ומקובלים על המשפחות, בציינם אך
כי מדובר בהלוואה על חשבון פיצוי עתידי, במידה ויינתן.

תחת כותרת זו נציין לחיוב את הפעילות הראויה והמבורכת של קונסוליית ישראל
בסידני, בראשות הקונסול בזמן האסון - מר מרדכי ידיד, והקונסול היום - מר אפי
בן-מתתיהו, אשר מיום האסון ועד ימינו עושים ימים כלילות בטיפול במשפחות
הנפגעים, שמירה על קשר עם הקהילה, הנפגעים ומשפחותיהם ועדכונם בכל הנוגע
להתפתחויות במערכת המשפטית ובמערכות אחרות בארץ בנוגע לאסון. הקונסוליה
הישראלית בסידני סיפקה ועדיין מספקת שירותי תירגום מעברית לאנגלית של
הפרוטוקולים המשפטיים והמידע הזורם משם ארצה מסייע לגורמי משרד החוץ
בישראל להבהיר את מורכבות הסוגיה באוזני גורמים ממלכתיים בארץ (ראו דברי
אילנה מיטלמן, פרוטוקול 2, עמ 8‎-7 וכן פרוטוקול 4, עמ' 19).

ב. הקשר בין מכבי עולמי לקהילה היהודית באוסטרליה

נראה שלא יכולה להיות מחלוקת כי בנקודת זמן זו החלה שרשרת קריטית של טעויות
טרגיות, והיא מגלמת את הכישלון האמיתי בטיפול שלאחר האסון.

אין, למעשה, מחלוקת על כך שמשלחת של אנשי מכבי עולמי לא הגיעה לאוסטרליה עד
פברואר 1998 ואף לא יצרה קשר ישיר עם המשפחות, לאמור: שלא דרך מכבי
אוסטרליה (דברי בקלרז, פרוטוקול 10, עמ' 21). אין גם מחלוקת כי נטיית הלב
הטבעית של אנשי מכבי עולמי היתה להגיע לאוסטרליה "עם הארונות" (דברי צבי
רביב, פרוטוקול 7, עמ' 14). כפי שצוין לעיל, מכבי אוסטרליה, בראשות נשיאה דאז,
מר תומס גולדמן, לוקחת על עצמה "אשמה" זו. אך עם זאת, מוסיף מר גולדמן, בפני
הוועדה, את משפט המפתח (פרוטוקול 10, עמ' 33):

"maybe they should have just gotten on a plane and come to Australia"

ואכן, נראה שהכל מסכימים כי אנשי מכבי אוסטרליה שגו בהמלצתם לאנשי מכבי
עולמי שלא להגיע לאוסטרליה, והכל מסכימים שאנשי מכבי עולמי היטו להם אוזן
ונענו להמלצה זו. אולם מעבר לביקור, כמעט תמוה כי אנשי מכבי עולמי לא יצרו קשר
ישיר עם המשפחות, שלא דרך נציגיהם באוסטרליה. אנשי מכבי הסתתרו מאחורי
הטיעון כי "אלו הם הנציגים בשטח", כדברי אנשי מכבי עולמי, אך התרשמות הוועדה
היא כי מכבי עולמי בחרה בדרך הקלה וכי האירועים השונים חייבים היו להוציא
אותם מאדישותם זו. דווקא "מנגנון" המתפאר בהיותו "התנועה הספורטיבית הציונית
הגדולה ביותר בעולם" (דברי עוזי נתנאל, ועדת גולדמן, פרוטוקול 2, עמ' 5), הנישא על
חזון יהודי וציוני, קשרים חמים ומשפחתיים כמו מכבי עולמי לא ידע לפעול נכון
בנקודה חשובה זו.

בצד דברים אלו, לא ניתן שלא לציין את חלקה של מכבי אוסטרליה בנתק זה, על שלא
בחנה כדבעי את האפשרויות השונות ותוצאותיהן הצפויות-למדי, וגם אם היה נראה כי
מצויים הם בעין הסערה, בין הפטיש לסדן, בהיותם ביחסי חברות ארוכת שנים עם
אנשי מכבי עולמי מחד ופעילים מרכזיים בחיי הקהילה היהודית באוסטרליה, מאידך
- היה עליהם לקבל את ההחלטה האמיצה, להענות לדרישת מכבי עולמי להגיע
לאוסטרליה, ולהתמודד עם המצב הקשה כפי שהוא.

הקשר של מכבי עולמי עם הקהילה החל בביקור אנשי מכבי עולמי באוסטרליה בחודש
פברואר 1998. הביקור לווה בטונים צורמים למדי. לפי אנשי הקהילה האוסטרלית,
נהגו אנשי מכבי עולמי באופן קר ומתנשא, וסירבו לקחת אחריות מוסרית או ציבורית.
לפי אנשי מכבי עולמי, הם עשו את מירב המאמצים להסביר את עמדתם, אך לא היתה
נכונות להקשבה בקרב אנשי הקהילה האוסטרלית.

ושוב, אף שנראה שמדובר במחלוקת עובדתית בלתי ניתנת לגישור - אפשר שאין הדבר
כך. אפשר, אמנם, שאנשי מכבי עולמי ביקשו להיפגש עם המשפחות כדי להתנצל
ולהביע השתתפות בכאבם (כפי שעולה מתגובתם בנספח לפרוטוקול 1 וכן מפרוטוקול
7, עמ' 13). עם זאת, אפשר שתיאור זה הוא בבחינת מחשבה שלאחר מעשה, והושם
דגש רב מדי על הבחנה

בין אחריות מוסרית והשלכותיה, לרבות כל הקשור בהבעת צער, כאב, עצרות זיכרון
ולרבות כל המתחייב בריכוז הנושאים הקשורים לאסון, פיצויים וכו', לבין אחריות
אישית הנדרשת מקרות האסון שהוא כאמור נושא משפטי הנדון בפורומים
המתאימים. (תגובת מכבי, נספח לפרוטוקול 1, בעמ' 3).

אפשר שאנשי מכבי אכן ביקשו להביע צער, אך אפשר שעם הבעת צער זו, נתמזגה לה
"האחריות המשפטית" אשר אנשי מכבי ביקשו, ובצדק מבחינתם, להימנע מלקחת על
עצמם, עם "האחריות המוסרית". השניים התערבבו להם לעתים והציגו תמונה לפיה
מכבי מבקשת "להרחיק עצמה" מהאסון. כל זאת, כאשר אנשי הקהילה האוסטרלית
ביקשו, לשמוע "חטאנו, פשענו". ניתן רק להצביע על מכתביהם של אנשי הקהילה
האוסטרלית (ראו בעיקר - מכתבו של Andrew Simons) כדי לראות עד כמה נגעה
לליבם התחושה של ישראלים רבים אשר ביקשו להתנצל בפניהם, אך ורק בשל היותם
ישראלים. אנשים אלה שואלים עצמם, במידה רבה של צדק: האם אין הם ראויים
להתנצלות מאנשי מכבי? התנצלות כנה וישירה, פנים אל פנים, בפורום אינטימי ושלא
במסגרת נאום זיכרון פורמלי, התנצלות כלפי אנשים שהיו שייכים לארגון אשר
במסגרתו אירע אסון אשר הרס משפחות לא מעטות בקהילה קטנה ואינטימית.

אין פלא, במצב דברים זה, שהתנהלות אנשי מכבי בפגישתם עם המשפחות, נראתה
לקהילה האוסטרלית "קרה, מתנשאת, ומתנכרת", ואין פלא שאנשי מכבי עולמי לא
מבינים על שום מה.

משלוח טפסים פורמליים של חברות הביטוח כתנאי לקבלת הלוואה הביא לתוצאה
דומה, ומסיבות דומות. טפסים אלו נתפסו ע"י אנשי הקהילה האוסטרלית, ובצדק רב,
כמשפילים ולא ראויים למצב המיוחד בו הם מצויים (פרוטוקול 1, עמ' 22‎-21). מכבי
עולמי הגיבה בדרך שמזכירה שימוש בטענות חלופיות בבית משפט.

ראשית, "זה לא אני" (תגובת מכבי לטענות מר ורטהיימר, נספח לפרוטוקול 1, עמ' 7):

מכבי אינה כותבת נוסחים להלוואות או לבקשות ההלוואה, הנושא איננו בטיפולה כלל
ועיקר, אלא בטיפולם של עו"ד מטעם חברות הביטוח ועו"ד המלווים את הטיפול
הכספי בנושא.

שנית, "זה הדבר הנכון לעשות" (שם, שם):

בוודאי שמנסחי המסמכים יעשו כל שנדרש מבחינה משפטית כדי שהלוואות אלה לא
תחשבנה בשלב מוקדם ובמיוחד לאחר הגשת התביעות על ידי הנפגעים, כהודאה
משפטית באחריות זו או אחרת.

שלישית, "נעשתה טעות, והיא תוקנה" (דברי אייל טיברגר, פרוטוקול 4, עמ' 17):

... המשפחות חזרו וטענו שהטפסים האלה יוצרים התניות בין קבלת ההלוואה לבין
ויתור על תביעות עתידיות. פנינו לחברת הביטוח, לעורכי הדין, וביקשנו מהם לשנות
את זה ואכן זה שונה.

וראו גם דברי אמיר פלד, שם, בעמ' 18.

ככל שגברו תחושות הזעם והתסכול מדרך הטיפול של מכבי עולמי בפרשה גברו
הקולות באוסטרליה להדחת ראשי מכבי עולמי. ואכן, מייד לאחר סיום המכביה
התפטרו מתפקידיהם יו"ר הוועדה המארגנת של המכביה ה-15, מר יורם אייל ויו"ר
טקס הפתיחה, מר איתמר הרמן. בסמוך לאחר מכן הסיר מר עוזי נתנאל את מועמדותו
מלכהן בתפקיד יו"ר IMC, אף שכהונה זו, לפי הנהוג במכבי עולמי, הינה "אוטומטית"
(פרוטוקול 7, עמ' 9). בנקודה זו נציין גם כי מר נתנאל התפטר מכל תפקידיו במכבי
לאחר מתן הכרעת הדין במשפט הפלילי (הכרעת הדין ניתנה ביום 17/4/2000).
הסוגיה שנשארה פתוחה במועד כתיבת הדברים נוגעת להמשך כהונתו של מר רונלד
בקלרז בתפקיד נשיא מכבי עולמי.

ג. סוגיית המשך כהונת מר רונלד בקלרז

הוועדה סבורה כי על מר רונלד בקלרז להתפטר מכהונתו כנשיא מכבי עולמי.

מר בקלרז ציין כי בהחלטתו להישאר בתפקידו לאחר האסון בחר בדרך הקשה מבין
האפשרויות שעמדו בפניו. נחזור ונצטט מדבריו (פרוטוקול 10, עמ' 14):

The easiest thing that I could have done from the very first day, I would
have resigned, leave the organization and leave behind a lot of
trouble, a lot of chaos like any coward would do something like that. I
felt an obligation towards an institution to which... I have dedicated 30
years of my life... I felt I had a moral obligation with that institution to
.resolve the issues

ואכן, לאחר תרומה של 30 שנה לארגון היקר לו, ובכלל זה, במהלך שלוש השנים
שלאחר האסון בהם הוא נדרש לאחות קרעים, לדאוג לאחדות התנועה ולמשאבים
הכספיים לטיפול במשפחות, נדרש מר בקלרז, לפי טעמה של הוועדה, לפנות את מקומו
על מנת לאפשר לתנועה אותה הוא אוהב לעלות שוב על דרך המלך.

יש להבהיר - הוועדה לא מצאה, ואף לא נטען בפניה, כי למר בקלרז אחריות משפטית
או ביצועית ישירה לאסון. כמו כן, אשר לאחריות ציבורית-מוסרית, יש להצביע על כך
שהדרישה להתפטרות מר בקלרז עלתה למעלה משנה לאחר האסון.

אין ספק כי תחת נשיאותו של מר בקלרז, שגתה מכבי עולמי שגיאות קשות אשר
העמיקו את הקרע בין קהילות יהודיות. הדברים הגיעו לידי כך שבעיני אנשי המשלחת
האוסטרלית הוא מהווה פרסוניפקציה של האסון, והם הביעו במכתביהם את חוסר
היכולת להביע כבוד, בפתח המכביה הבאה, לאדם אשר מגלם מבחינתם את האחריות
לאסון.

הוועדה סבורה כי ראשי מכבי שגו וטעו לאורך כל הדרך בהתמודדותם עם השבר
ההולך ומעמיק ביחסים בין מכבי עולמי לקהילה האוסטרלית. מנינו ונמנה שוב את
הנושאים השונים: הדרך בה הוקם הגשר, סוגיית היקף הביטוח הבלתי ברור והחשש
לתת-ביטוח, תחושת האי-איכפתיות וחוסר ההתעניינות במהלך המשחקים ולאחריהם,
ההתנכרות (לדעת הקהילה) בחודשים הראשונים שלאחר האסון אשר מצאה ביטויה
בדחיית הביקור באוסטרליה, הדרישה לחתום על כתבי ויתור משפטיים כתנאי לקבלת
כספי סיוע, שינוי הטפסים, תחושת ההתנשאות שלוותה לביקור אנשי מכבי עולמי
באוסטרליה ותחושת הניכור שהיתה מנת חלקם של אנשי מכבי אוסטרליה. לכך נוספו
תחושות התסכול והכעס שמתלוות לצורך להצדיע לנשיא מכבי עולמי בקלרז בפתיחת
המכביה הבאה, וההחלטה שהתקבלה על ידי מכבי אוסטרליה שלא להשתתף בה (גם,
ואולי במידה שווה, בשל העובדה שהליכי הפיצוי טרם הסתיימו).

כל אלה יצרו לדעת הוועדה מצב בלתי הפיך ובמסגרתו יהודי אוסטרליה לא ישתתפו
במשחקי המכביה הבאה. בלעדיהם, סבורה הוועדה, ייפגעו המשחקים באופן שורשי,
עמוק וחמור אשר מטיל בספק את ההצדקה לקיימם בנסיבות אלה.

הוועדה מתרשמת כי רק אם בראש מכבי עולמי לא יעמדו אנשים אשר הובילו את
הארגון במסגרת המכביה ה-15 יבוא משבר זה לכלל פיתרון.

בניגוד לטענות אנשי מכבי עולמי, כאילו לאחר התפטרות בקלרז תעלנה ותבואנה
דרישות מצד מכבי אוסטרליה להדחת אנשים נוספים עד להריסת ארגון מכבי בכללותו
(פרוטוקול 10), התרשמה הוועדה כי לטענות אלו אין בסיס. מדיווח יו"ר הוועדה, ח"כ
זנדברג, על ביקורו בקרב המשפחות באוסטרליה, כמו גם מהמכתבים שהתקבלו לידי
יו"ר הוועדה במעמד זה (ראו, למשל, את מכתבו של מר אלתרמן הדן בנקודה זו ממש,
בעמ' 6) עולה כי לא תהיינה דרישות נוספות לפיטורין (פרוטוקול 11, עמ' 7).

דווקא דבריו של מר בקלרז בזכות דאגתו לארגון מכבי והמשכיותו מביאים את
הוועדה למסקנה כי עליו לעשות את מה שנתפס על פי השקפתו-שלו כמעשה של
אחריות, להתפטר מתפקידו ולסלול את הדרך להמשך קיומם של משחקי המכביה.

ד. דרך הטיפול בתביעות הפיצויים

הביקורת העיקרית שנשמעת כלפי מדינת ישראל בכל הנוגע לפרשה זו נוגעת לא למה
שעשתה, אלא למה שמדינת ישראל עשתה. ממכתבים שהוגשו ליו"ר הוועדה, ח"כ
זנדברג, בביקורו באוסטרליה, כמו גם מדיווחו של מר שמואל מויאל לוועדה
(פרוטוקול 7, עמ 7‎-4) עולה ביקורת כלפי מדינת ישראל על שהתאחרה בלהתערב
בפרשת הפיצויים ולהביאה לידי סיום מהיר ע"י הוצאת המשפחות מתמונת
ההתדיינויות. עם זאת, דווקא עתה, שלוש שנים לאחר האסון, כאשר חלק גדול
מהתיקים עלה על המסלול המשפטי הפורמלי, התגייס שר האוצר, מר אברהם (בייגה)
שוחט, במקום שלא התגייסו קודמיו, והדבר עשוי להביא, לאחר קביעת היקף הנזקים,
גם פרשה זו לידי סיום (ראו לעניין זה פרוטוקול 8).

יש לציין כי לאחרונה אישרה מדינת ישראל הלוואה נוספת בסך 500,000$, והעובדה
כי דווקא מן הצד האוסטרלי לא מולאו הדרישות הטכניות להעברת הכספים מחייבת
בדיקה אצל אלה הטוענים להזנחה בצד הישראלי.

הוועדה היתה מנועה מלדון בעניינים המשפטיים המתנהלים בפני בתי המשפט בארץ
ככל שהם נוגעים לאסון. אולם הוועדה מתרשמת כי הבעיה המרכזית שהביאה לעיכוב
הטיפול בהסדרת תשלום הפיצויים היתה העדר החלטה של גורם מדיני מוסמך באשר
למדיניות הראויה בתיקים אלה. הוועדה סבורה שאסור היה כי פרשה כמו אסון גשר
המכביה תטופל מבחינת מדינת ישראל כאילו היתה תביעה משפטית רגילה וכי חייבים
היו מלכתחילה להביא בחשבון את האספקטים הציבוריים רחבי ההיקף שבפרשה זו
שהובאו בפני הרשויות בישראל ע"י משרד החוץ וגורמים נוספים. רק דרג מדיני יכול
היה לקבל החלטה בעניין, ואכן כל עוד הושאר הטיפול בפרשה בידי אנשי מקצוע
(משפטנים ופקידי האוצר) - לא חלה התקדמות של ממש. אלה עשו כמיטב יכולתם
המקצועית אך לא היה בסמכותם לקבל החלטות עקרוניות. על רקע דברים אלה
משבחת הוועדה את החלטתו האמיצה והנכונה של שר האוצר, אברהם שוחט, להיכנס
לעובי הקורה ולקבל החלטות עקרוניות. מהלך זה סלל את הדרך להסדרי פיצויים
בתיקים רבים, והתרשמות הוועדה היא כי קיים סיכוי טוב שהדבר יסייע לסיום
הפרשה כולה מן ההיבט המשפטי. הוועדה מוצאת לנכון להעיר כי חלק מן ממשפחות
הנפגעים טרם הגיש את תביעתו ותובעים אחרים לא פירטו את סכום התביעה או לא
הציגו דרישה מפורטת בעניין הפיצויים כמקובל. מן הראוי שהתובעים עצמם יגלו
מעורבות רבה יותר בהליכים המשפטיים תוך דרישה מעורכי דינם הישראליים לעדכן
אותם באופן שוטף. אם כך ייעשה, יימנע חשש לעיכוב מיותר הנובע מהעדר תקשורת
שכזו.

ה. טיפול בארועים המוניים

כפי שצוין לעיל, נראה כי ההחלטה המיידית שהתקבלה לאחר האסון, להמשיך בטקס
הפתיחה, היתה נכונה לגופה, מהסיבות שצוינו. עם זאת, יש להזכיר כי בעקבות אסון
ערד ואסון המכביה הקימה ממשלת ישראל צוות בינמשרדי אשר הגיש, בספטמבר
1999, דו"ח מפורט הנוגע לטיפול בארועים המוניים. הדו"ח כולל המלצות מפורטות
באשר לשינויי חקיקה והתקנת תקנות. המלצות אלה טרם אומצו ויש לפעול להפיכתם
לחלק מספר החוקים של מדינת ישראל בהקדם האפשרי.

נחה דעתה של הוועדה כי מכבי אינה חוסכת מאמץ בכדי לדאוג לסידורי הבטיחות
הנדרשים במסגרת המכביה ה-16. יחד עם זאת, למען הסר ספק, הוועדה מפנה
לפעולות הנדרשות לאור מסקנות ועדת דותן והדו"ח הבינמשרדי ומצביעה על הצורך
להקפיד על יישום כל תו ותג מהמלצות אלו ולדאוג למימושם המלא.

לעניין זה נראה ראוי להביא מדבריו של מר צוובנר, יו"ר הוועד המארגן של המכביה
-16:

חשוב מאוד מאוד לראות את הפרטים הקטנים ביותר ותמיד לחפש... את הכתם
העיוור שמשום מה לא מסתכלים עליו באופן טבעי... ללכת קדימה אבל שכל הזמן
האנטנות יחפשו בכל מקום ובכל פינה דברים שלא חשבנו עליהם מראש...

ו. כיסוי ביטוחי

יש לראות בחומרה את העובדה כי משך כל דיוני הוועדה, ועד לשלב זה, לא הצליחה
הוועדה לקבל חוות דעת חד-משמעית באשר להיקף הכיסוי הביטוחי של המכביה
ה-15. לא זו, אף זו: גם על-פי דהערכות ה"אופטימיות" ביותר, יעמוד הכיסוי הביטוחי
על סך 10 מיליון דולר, ויש להתמודד עם החשש שמספר ספורטאים לא יפוצו בשל
תת-ביטוח. מכתבו של שר האוצר למר רון וייזר מיום 28.6.2000 מהווה, לדעת
הוועדה, הכרה בחובה להשלים את הפיצוי בכל מקרה של תת-ביטוח, כך שחשש זה
חדל להתקיים.

ז. מינוי פרסונלי לצורך טיפול בקשר עם המשפחות

חלק ניכר מהביקורת שהושמעה כלפי ישראל התברר כלא מוצדק. כדוגמא בולטת ניתן
לציין כי עלתה בקרב יהדות אוסטרליה טענה באשר לעיכוב בהעברת הכספים
מממשלת ישראל, בעוד שאלו כבר היו מצויים בחזקת הוועדה האוסטרלית האחראית
על חלוקתם. בנוסף, התברר כי קיימת מרירות לא מבוטלת בקרב המשפחות על כך
שהם אינם מיודעים באשר להליכים שונים, פורמליים ובלתי פורמליים, המתרחשים
בישראל והנוגעים לאסון. אפשר שמינוי פרסונלי של אדם אשר ידאג למילוי פונקציה
של יידוע המשפחות במקרים מסוג זה, בהם מעורבים משפחות מחו"ל, יפתור בעיה זו,
על מאפייניה.

המלצות

סיום פרשת הפיצויים: הוועדה קוראת להמשיך ולפעול על מנת להביא לסיום מהיר ככל שניתן לפרשת הפיצויים. פרשה זו מעיבה מאוד על היחסים בין ישראל ובין הקהילה היהודית באוסטרליה, ויש לעשות את מירב המאמצים לשים אותה מאחורינו. הוועדה סבורה כי ההחלטה בנושא זה נושאת אופי מדיני והינה בת השלכות רבות החורגות מהמישור המשפטי הצר. לפיכך על מקבלי ההחלטות, ובראשם - ממשלת ישראל, לפעול בכל דרך על מנת לסיים פרשה זו. מן הראוי שהממשלה תיקח על עצמה אחריות ציבורית אשר תבטיח כי הנפגעים לא יישארו ללא פיצוי וכי עניינם המשפטי יקודם במהירות האפשרית לידי השלמה.	א.
המשך כהונת מר רונלד בקלרז כנשיא מכבי עולמי: הוועדה סבורה כי על מר רונלד בקלרז להתפטר מכהונתו כנשיא מכבי עולמי. במידה והדבר לא יתבצע, ממליצה הוועדה למדינת ישראל להימנע מלממן את משחקי המכביה ה-16 ולא להשתתף בארועים הציבוריים שיתלוו אליה.	ב.
אירועים המוניים: הוועדה קוראת לשר המשפטים להביא לחקיקה את המלצות הדו"ח הבינמשרדי ודו"ח ועדת דותן. לטיפול בארועים המוניים אשר הוגש לממשלה בספטמבר 1999, ולהתקין את התקנות המוצעות בו. אם לא ייעשה כן, תפעל הוועדה אצל חברי כנסת במטרה ליזום חקיקה פרטית בנושאים אלה.	ג.
מינוי פרסונלי לצורך טיפול בקשר עם המשפחות: הוועדה ממליצה למנות, במקרי אסון דומים, אדם מסוים (להבדיל ממוסד או משרד ממשלתי) אשר תפקידו יהיה לעדכן את משפחות הקורבנות בהליכים הפורמליים והבלתי פורמליים המתנהלים בישראל. יש לנקוב בשמו של האדם ולוודא כי מידע זה יגיע אל הציבור הרלוונטי.	ד.
שידור האירוע: הוועדה קוראת לקיים דיון ציבורי אשר יבחן את ההיבטים של שידורים בעלי אופי דומה לזה של אסון הגשר, תוך מתן דגש על בחינת מידת הנורמטיביות שבהחלטה לשדר, על גבי מסך מפוצל, את נסיונות החילוץ של הספורטאים האוסטרליים בצד חגיגות טקס הפתיחה. עותק מדו"ח זה יועבר אל מועצת העיתונות תוך הפניית שימת ליבם לפרק העוסק בשידור טקס הפתיחה והערות הוועדה בעניין.	ה.
סוגיית הכיסוי הביטוחי: לאור אי הוודאות ששררה בתחום הכיסוי הביטוחי באירוע בעל מאפיינים ממלכתיים כמו משחקי המכביה, ולאור הסכנה שללא נכונות מדינת ישראל למתן סיוע כספי היתה קיימת אפשרות ממשית שחלק מהמשפחות לא היו מפוצות בשל תת-ביטוח, מעבירה הוועדה עותק מדו"ח זה לממונה על הביטוח תוך הפניית תשומת הלב לצורך בקביעת הסדרים נורמטיביים למקרים דומים.	ו.
הכללת צבי ורשביאק במשלחת ישראל לאלימפיאדת סידני 2000: הוועדה ראתה את עיקר תפקידה במתן התייחסות לסוגיות הפיצויים לפצועים ולמשפחות ההרוגים. יישום המלצות הוועדה יביא לתחילתה של דרך חדשה תוך שיקום היחסים בין מדינת ישראל, מכבי עולמי והקהילה היהודית באוסטרליה. במצב דברים זה, אין הוועדה רואה לנכון לנקוט עמדה בסוגיית הכללת מר ורשביאק במשלחת ישראל למשחקים האולימפיים אשר יתקיימו בסידני. עם זאת, כיוון שהסוגיה נשארת פתוחה, ומותנית ביישום המלצות אחרות, מעבירה הוועדה העתק מהדו"ח אל שר המדע, התרבות והספורט, בהיותו אחראי מיניסטריאלית על השתתפות ישראל במשחקים האולימפיים.	ז.
השתתפות מכבי אוסטרליה במכביה ה-16: בכפוף למסקנות והמלצות דו"ח זה, קוראת הוועדה למכבי אוסטרליה להשתתף במכביה ה-16 ולתרום את חלקה לאיחוי הקרע וקירוב מחודש של הלבבות.	ח.

ועדות חקירה פרלמנטריות

מסמכי הוועדות

דין וחשבון ועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין לקחי אסון גשר המכביה ירושלים, ו' בתמוז, תש"ס (9 ביולי, 2000)

הקדמה

הפרק העובדתי

מסקנות

המלצות

דין וחשבון ועדת החקירה הפרלמנטרית
לעניין לקחי אסון גשר המכביה
ירושלים, ו' בתמוז, תש"ס (9 ביולי, 2000)