‎1.

הקובלנות:

קובלנתו של חה"כ גלעד ארדן:

ביום י"ד בכסלו התשס"ז (‎5 בדצמבר ‎2006) פנה חה"כ גלעד ארדן בקובלנה נגד חה"כ עזמי בשארה על שבעת הדיון בוועדת החוקה חוק ומשפט יצא כנגדו בגידופים וקללות קשות ביותר. לדברי הקובל, סגנונו של חה"כ עזמי בשארה הקשה על קיומו של דיון ענייני בוועדה ולא היה לכבודה של הכנסת.

קובלנתו של חה"כ עזמי בשארה:

ביום כ"ח בכסלו התשס"ז (‎19 בדצמבר ‎2006) פנה חה"כ עזמי בשארה בקובלנה שכנגד נגד חה"כ גלעד ארדן על דברי הבוז וההתגרות שהשמיע נגדו בוועדת החוקה, חוק ומשפט. במכתבו ציין, כי בתקופה האחרונה חשופים חברי הכנסת הערביים למסע השמצות נגדם ברבים הנגוע בגזענות. עד כה, לטענתו, נהג להבליג על אמירות מסוג זה, אולם מרגע שאלו החלו להחריף, ובשים לב לדבריו של חה"כ גלעד ארדן, החליט לפנות בקובלנה אל ועדת האתיקה.

‎2.

תגובת הנקבלים

חברי הכנסת גלעד ארדן ועזמי בשארה הופיעו בפני הוועדה.

תגובתו של חה"כ גלעד ארדן

במכתבו מיום ו' בטבת התשס"ז (‎27 בדצמבר ‎2006) ביקש חה"כ גלעד ארדן להופיע בפני הוועדה ולנמק בפניה את תגובתו לטענותיו של חה"כ עזמי בשארה.

בהופעתו בפני הוועדה, טען חה"כ גלעד ארדן, כי הודעתו של חה"כ עזמי בשארה, שיצאה לכלי התקשורת מיד לאחר האירוע בוועדת החוקה, חוק ומשפט, לא הייתה בבחינת התנצלות, אלא המשכם הישיר של הדברים אשר נאמרו על ידו בוועדה. משכך, ביקש חה"כ גלעד ארדן כי ועדת האתיקה תדרוש מחה"כ עזמי בשארה התנצלות אמיתית על התבטאויותיו.

תגובתו של חה"כ עזמי בשארה

בתגובתו בכתב לקובלנה מיום כ"ד בטבת התשס"ז (‎14 בינואר ‎2007) המציא חה"כ עזמי בשארה לוועדת האתיקה את הודעתו לעיתונות בה התייחס לדברים שנאמרו על ידו בוועדת החוקה חוק ומשפט. לדבריו, הדברים נאמרו בסערת רוחות ואין זה סגנונו. הדברים נאמרו בתגובה לקללה שטעה לייחס לחה"כ גלעד ארדן.

בהופעתו בפני הוועדה, טען חה"כ עזמי בשארה, כי מדובר באמירה חד פעמית ובהתפרצות ספונטנית שארעה על רקע אווירה עוינת לה חשופים חברי הכנסת הערביים ואגב אמירה מעליבה שטעה ליחס לחה"כ גלעד ארדן. עוד הוסיף, שהדין עימו מוצה כבר באמצעי התקשורת.

‎3.

החלטת הוועדה

ועדת האתיקה רואה בחומרה רבה את התדרדרות הדיון בוועדת החוקה, חוק ומשפט, ואת השימוש בביטויים שמקומם לא יכיר. הוועדה קיימה דיון בנושא והגיעה למסקנה כי האירוע שאירע בוועדת החוקה חוק ומשפט היה חריג וחד פעמי. חה"כ בשארה הביע בפני הוועדה את צערו על התנהגותו הבלתי ראויה, על הפגיעה בכבוד הכנסת וציין את הנזק הציבורי שנגרם לו באמצעי התקשורת בשל הפרשה האמורה.

ועדת האתיקה מצאה לנכון להסתפק בדבריו אלה.

‎4.

החלטת הוועדה תונח על שולחן הכנסת.